האמירה המפורסמת שבצה"ל ההיגיון נעצר בש"ג הפכה מזמן לפולקלור. דורות של חיילים, בסדיר ובמילואים, מעולם לא הבינו את ההיגיון הטמון בהוראות השונות. הסוגיה האחרונה של קיצוץ בתקציב חיילי המילואים, שאמנם נפתרה בעקבות התערבותו של שר הביטחון, מוכיחה שהשכל נעצר בכניסה לקריה. כשרוח רפאים מסתובבת בראשם של הבכירים, במקום מוח, אין להלין על כך שבשטח ההיגיון נראה לחיילים רבים עקום.
לכאורה אין טעם בשורות אלה כי הפרשה הסתיימה לשביעות רצונם של חיילי המילואים, וזה הדבר החשוב ביותר. אלא שמה שמדאיג הוא דפוס החשיבה של אותם בכירים אשר החליטו בטיפשותם או בחוסר רגישותם (בשני המקרים זה חמור מספיק) להתחשבן דווקא עם אלה שמעניקים לחברה בישראל מרווח נשימה ביטחוני, או בשפת החבר'ה, ה"פראיירים".
קראו את הודעת דובר צה"ל או מי מטעמו, כפי שפורסמה בכלי התקשורת: "כתוצאה מהגידול הכולל במימוש ימי המילואים, בעיקר בעקבות מבצע "עמוד ענן", עודכנו מדרגות המילואים המזכות בתגמול, וזאת בהתאם להוראות חוק המילואים. יודגש כי אין שינוי בהיקף התגמולים הכולל שישולמו לאנשי המילואים, אולם עידכון המדרגות יחייב ביצוע של יותר ימי מילואים, בהשוואה לשנה שעברה, לצורך קבלת התגמול".
בין מה שדובר צה"ל פרסם לבין ההוראה של שר הביטחון ופתרון הבעיה קיים פער גדול. מתברר שכל ה"ברברת" של דובר צה"ל נועדה לכסות את ערוותם של אלה אשר החליטו לשנות, על דעתם, את כללי המשחק. מדהימה עוד יותר היא העובדה ש"מדרגות המילואים" שונו בעקבות מבצע "עמוד ענן", עת התברר שישנה חריגה. כפרס על התייצבותם של חיילי המילואים למשימתם, החליטו ה"בכירים" להעניק להם קיצוץ בתשלום.
לעשות בדק בית
דומה שאפילו מומחים גדולים בתורת ההיגיון לא מסוגלים לפענח את דרך חשיבתם של אותם אלה אשר החליטו לקצץ את תקציב המילואימניקים. על-פי אותו היגיון (אם ניתן לקרוא לו כך), אם חלילה המבצע היה נמשך עוד שבוע שבועיים, "מדרגות המילואים" היו משתנות עוד יותר, וחיילי המילואים היו נדרשים להביא כסף מהבית כדי לשלם לצה"ל על מוכנותו לגייס אותם למלחמה. "הגשש" ודאי היה אומר: גם זה היגיון".
חיילי המילואים הם זן הולך ונכחד. מעטים הם אלה אשר תורמים לביטחון ישראל כפי שעושים זאת אנשי המילואים. אין להם טענות על עצם גיוסם, אין להם בעיה לעזוב את המשפחות, את מקומות העבודה, ולהתייצב לדגל. ועל כל זאת, ראשי צה"ל עוד מתחשבנים עמם על עוד כמה לירות מחורבנות. זה פשוט מביש. אפשר לקצץ מיליארדים רבים בתקציב הביטחון באותם מקומות בלתי נחוצים בעליל ולתגמל את לוחמי צה"ל, בסדיר, במילואים ובקבע. לא כאן המקום להרחיב בנושא תקציב הביטחון, אך דווקא בנושא המילואימניקים חשבו לקצץ?
אולי הציבור הישראלי לא הבין נכון את המושג "שוויון בנטל". אולי ה"משוררים" התכוונו למשהו אחר: כדי לאזן את התמונה של שני שלישים שאינם משרתים בצה"ל, לא בסדיר ולא במילואים, הגיעה השעה לגרום גם לאותו שליש שמשרת להפסיק לעשות זאת בגלל התחשבנות אידיוטית של כמה קצינים בכירים היושבים לבטח על כיסאותיהם. אולי כשאף אחד כבר לא ישרת, יהיה סוף כל סוף שוויון בנטל? סוג של היגיון.
טוב שהסוגיה הזו ירדה מהפרק. הבעיה איננה החלטה כזו או אחרת היכולה לגרום נזקים בלתי הפיכים, אלא כל דפוסי החשיבה ודרכי קבלת ההחלטות בצה"ל. נושא המילואימניקים מהווה חלק בלתי נפרד מאותם תהליכי קבלת החלטות מוזרים ובלתי מסודרים. זאת הבעיה הכואבת ביותר. על הרמטכ"ל אותו אני מעריך ומוקיר, לעשות בדק בית כדי שמעשים מטופשים כאלה לא יחזרו על עצמם.