המחבלים מבוסטון - זיהוי ע"י מצלמות

לרשת את נתיבי התחבורה והמקומות הציבוריים ברוב המדינות באירופה ובעולם הרחב, התופעה של הצבת מצלמות אבטחה, בנתיבי תחבורה, כבישים, צמתים, אוטובוסים, רכבות ורכבות תחתית, הפכה לשגרה, מטעמי בטיחות, מטעמי מניעת פשעים ועבירות ובעיקר מגילויים של ביצוע עבירות שלא נמנעו.

המפגעים בבוסטון - לונדון, בורגס

לאחר הפיגוע הקטלני, נראו החשודים נעים לעבר המטרה כשעל גבם תיקים גדולים ובתוכם כנראה מטעני החבלה. בתמונות שלאחר הפיגוע, ברכבת התחתית בלונדון, נראו החשודים צועדים עם תיקים שבתוכם כנראה מטעני החבלה וכך גם באירועים נוספים. להזכירכם, הפיגוע בבורגס עם תוצאות קטלניות ופגיעה בנפש של אזרחים ישראלים, נראה החשוד מסתובב בטרמינל, בטרם הפיגוע, ובכך נתן את תחילת החוט לזיהויו ולכל הצוות שעזר לו. הצבת מצלמות בכבישים "אדומים" ובצמתים מסוכנים ובעייתיים, באה להגן על הנהגים, למניעה אפשרית, להרתעה ולהורדת הקטל בדרכים.

מניעה והורדת פשיעה

הסטטיסטיקה מצביעה על ירידה בפשיעה, על אחוז גילויים גבוה יותר של מתפרעים, דוקרים ואפילו מקרי רצח במקומות בילוי בדיסקוטקים ומקומות ציבוריים, כמו קניונים, ומצביעים על ירידה של 30% בתאונות וכך גם בפשיעה אחרת. יש מומחי תחבורה הטוענים, שהאחוז נמוך בהרבה והמטרה של המצלמות, היא להפחיד ולסחוט כסף. אם הפחד מונע תאונות או פשיעה - דיינו. יש להדגיש "הפחד" מפני מצלמות או נכון יותר, שיראו אותנו בזמן האירוע או בזירת האירוע, דבר שמוביל לזיהוי מהיר, הוא מבורך, חיוני ומרתיע, וזאת גם אחת המטרות שבהצבת המצלמות. הפחד מפני "האח הגדול" - אינו מוצדק

מי שלא חוטה ומחטיא, אין לו ממה לחשוד

הטוענים שנגיע למצב שבו "האח הגדול" הרואה מלווה אותנו ובכך פוגע בפרטיותנו, אינו נכון ואינו במקום. כשאדם נמצא במקום ציבורי אין לו למעשה הגנה מפני חדירה לפרטיותו, שהרי כל פעולה המבוצעת בפומבי ובפרהסיה, בנוכחות ובפני ציבור, לא יכול להיות מוגן משפטית. מקום ציבורי, פתוח הנגיש לכל הציבור, האזרח הנמצא בו, לוקח בחשבון שהוא חשוף ויכול להיראות ולהישמע ע"י הסובבים אותו, ולכן האחריות למעשיו והתנהגותו, קודם כל נופלת עליו. יחד עם זאת יש הגנות מסוימות שמגיעות לו כאזרח, כגון: שתמונה שצולמה במקום ציבורי לא תשמש לפרסום/פרסומת, שלא באישורו והסכמתו. בישראל הנתונה במצב ביטחוני רגיש ומתמשך, העזרה שניתן לקבל מרישות המקומית במצלמות אבטחה, הוא כלי עזר ביטחוני חיוני ביותר והוא גובר לכן על חששות של קבוצות או עמותות לזכויות האזרח החוששות לחדירה לפרטיות. בשיקול בין חשש לפרטיות לבין ביטחון האזרחים והציבור ו/או המקומות הציבוריים והבטחתם, השיקול הביטחוני גובר, מה עוד שאיננו בהכרח מתנגד ומתנגש בזכויות האזרחיות. נקודה למחשבה - מה עושים עם החומרים שנאגרו מהמצלמות. יש להתקין תקנות ברורות לאחסונם, החזקתם והשימוש בהם ולא לתת גישה חופשית, אלא לגורמים רלוונטיים בעיקר ביטחוניים כפי שיפורטו בחוק או בתקנות.