"הלו! בקר טוב! - אפשר לדבר עם שולה?"
"לא. היא לא זמינה. למסור לה משהו?"
"מתי ניתן יהיה אפשרי להחליף אתה מילה או שתיים?"
"תתקשר בעוד כשלושה וחצי חודשים."
העונה התחילה ומי מבינינו שמכור לה - כנראה שלא ניתן יהיה לשוחח אתו עד לסיומה, קצת לפני ראש השנה הבא עלינו לטובה.
הפעם נתמקד לא בדיירים שנכנסו לבית
האח הגדול לפני שבוע ימים, זה ימתין לשבוע הבא, אלא לקהל הצופים. 1.4 מיליון איש צפו במופע הפתיחה. כן - 1.4 מיליון איש! זה יותר מכל תוכנית טלוויזיה וזה המון, גם באופן יחסי וגם באופן מולחת.
אז מה מעניין את מרבית הציבור בישראל - שלום או מלחמה; כלכלה; בריאות; ספורט? לאו-דווקא. הרבה יותר מעניין לצפות בקבוצה של אנשים לא מוכרים לצופים ולא מוכרים האחד לשני הנכנסים להסגר בבית מאובזר היטב ולבהות בתגובות של אותם אנשים במצבי לחץ שאין ספק שהם מצויים בו.
אז מה זה אומר עלינו הצופים? אנחנו שטחיים; אנחנו רדודים; אנחנו לא מתעניינים מספיק בדברים החשובים באמת. או אולי חיינו שאינם תמיד קלים מביאים אותנו למצב בו "לחם ושעשועים" מהווה את הפתרון המועדף עלינו.
ומצד שני, מדובר בתוכנית שמביאה לפתחנו ניסוי פסיכולוגי מרתק המציג התנהלות אנשים שונים במצב לחץ שכנראה הוא לחץ קשה. זה בהחלט מעניין איך אנשים מתנהגים במצבי לחץ ולנסות ללמוד מכך ולהבין את רעך כאשר אנו נתקלים בתגובת שאינן נראות לנו. ניתן גם ללמוד כי מן הראוי להימנע מלהכניס אנשים למצבי לחץ אם אין אנו רוצים להיתקל בתגובת קשות.
אם נוסיף על כך גם את העובדה שאמנם אנו "נהנים" מעשרות ערוצים, רובם אינם מעניינים אותנו ואלו שכן, מספר התוכניות בערוצים אלו השוות צפייה הוא מזערי ואז כאשר יש תוכנית שמעניינת, היא הופכת מיידית ללהיט.
אז אם אתם צופים באח הגדול, זה תקין לחלוטין ואל תתנו לאחרים לומר לכם אחרת. אני, ובעיקר זוגתי, צופי בתוכנית ואין כמו כמעט 4 חודשי שקט.