כעת אנו מגיעים לשלב חדש בסיפור, כפי שחשף העיתונאי טרבור בורמן בתחקיר של ABC. בתוכניתו של בורמן מספר אל-חומסי כי באותו שלב מתקדם ביחסים, נתן לו המוסד קואורדינטות מדויקות של המקום שחשב שבו נמצאים קברי הנעדרים בלבנון. משימתו הייתה לחפור את הקברים ולהשאיר את השרידים במקום מוסכם מראש, שם ייאספו על-ידי אנשי מוסד. אלא שהתוכנית כשלה לאחר שבמאי 2009 נעצר אל-חומסי והואשם בריגול למען המוסד.
אם עוברים על העיתונות הלבנונית של אותם ימים, מתגלה תמונה מעניינת לפיה אל-חומסי ואנשים נוספים שנעצרו במקביל לו כחלק מרשת ריגול ישראלית מסועפת נתפסו בעקבות מידע שהביא חיזבאללה למודיעין הלבנוני, מידע שכפה עליו לבצע את המעצרים הנרחבים. כלומר, מעצרו של אל-חומסי לא היה יוזמה של המודיעין הלבנוני, להפך. בהמשך אף ניסה המודיעין הלבנוני, גם אם באיחור, לחלץ את אל-חומסי מציפורני בית המשפט באמצעות אותו מסמך מאוחר שקשר אותו לוויסאם חסן.
ויסאם חסן כבר נמצא, כאמור, בעולם שכולו טוב. אולם הבוס שלו אשרף ריפי, שלא מזמן פרש מתפקידו, עדיין בין החיים. כשאל-חומסי נתפס, אמר ריפי כי מעצרו היה "אחד המהלכים המכוננים של המודיעין הלבנוני".
ריפי כיוון אז למה שכינה 'טריק טכנולוגי', שחשף את מה שכונה 'הרשת הישראלית'. לא היה לכך קשר לתיק אל-חומסי ולנעדרי קרב סולטן-יעקוב. החלק הטכנולוגי הזה, שהוא זה שכל השנים, עד פרשת בן זיגייר, כיכב בהקשר של חשיפת רשתות הריגול הישראליות בלבנון, הוא הנעדר-הנוכח בכל הפרשה הנוכחית.
וכך, ראה זה פלא, כעבור שלוש שנים זיאד אל-חומסי הוא שוב איש חופשי. מעמדו של החיזבאללה בלבנון אינו כשהיה. שחרורו אומנם מעורר את זעמו של החיזבאללה, אולם השבוע ראינו שאל-חומסי אינו מוריד את הראש. להפך, הוא מנצל את ההתעניינות של תוכנית תחקירים זרה מאוסטרליה כדי לשוב ולשפץ את דימויו כפטריוט לבנוני.
מה לכל זה ולבן זיגייר? לאלוהים פתרונים.
לפרחיה כ"ץ, אחותו של החייל הנעדר יהודה כ"ץ, מנעדרי קרב סולטן-יעקוב, יש דעה ברורה מאוד בעניין. "מדובר בחידוש, כביכול, אבל בפועל זה More of the Same. קשקוש. אני מכירה עשרות גרסאות של סוכן כפול כזה או אחר. ידוע לי על עשרות נ"צ (נקודות ציון) כביכול של קברים. להערכתי, מספרן מגיע ל-400. המציאות היא שבמשך 31 שנים הממשלה אינה מצליחה לאתר גופות או קברים. לא הגיעו לשום דבר. לא ברור לי מה הקשר של כל זה לבן זיגייר. הרי המחדל הוא לא של בן זיגייר. המחדל הוא של הממשלה".
פרחיה כ"ץ צודקת. הניסיון להטיל על זיגייר המת אשמת בגידה – או גרוע מזה, להאשים אותו באחריות לכשל המתמשך בעניינם של נעדרי סולטן-יעקוב – מריח רע. אפילו רע מאוד. אבל איכשהו, התחקירים מכוונים דווקא לפינות האלו. למה זה קורה? לא ברור. מה שכן ברור הוא שמכל הסיפור המורכב הזה עולה סוג של בומרנג: האפשרות שהמוסד נפל בפח של עצמו.
עד לפני שנה הציעה מדינת ישראל, באמצעות עמותת 'לחופש נולד', פרס של 10 מיליון דולר למי שיביא מידע ממשי על החיילים הנעדרים. במבט לאחור, המודעה של חומסי נראית כניסיון מתוחכם להתלבש על הפרס, אולם בשיטה שתגרום להר לבוא אל מוחמד, ולא ההפך. ההר, כלומר המוסד, נענה. וחומסי, שרצה לא רק עשרה מיליון דולר אלא גם לשמור על גבו, טרח ליידע את חברו ומקורבו ויסאם חסן על-מנת שלא ייחשב כבוגד, באופן שמזכיר אולי את פרשת נחום מנבר.
אפשר להניח שגם במודיעין הלבנוני המחשבה שיוכלו לאסוף עשרה מיליון דולר מהאויב הציוני, ולא בהכרח כדי לשחרר אסירים פלשתינים, הייתה מן הסתם מלהיבה למדי.
זיאד אל-חומסי יכול מעתה לצאת למסע הופעות. כלומר אם החיזבאללה לא יניח עליו את ידו בסמטה אפלה. אבל שוב: מה לעזאזל כל זה קשור לבן זיגייר?