גז ישראלי לטורקיה
טורקיה צופה אל העתיד, ליום שבו גז ישראלי משדות לוויתן ותנין בים התיכון יזרום ישירות בצנרת לחופיה. טורקיה היא עשירה במים, אך ענייה בגז ונפט, והיא תלוייה במידה רבה באספקת הגז מאירן ומרוסיה, בעוד שגז מישראל ישחרר אותה ממגבלותיהן של שתי מדינות אלו. חברת זורלו הטורקית מנהלת משא-ומתן עם ישראל זה מספר חודשים על-מנת להכשיר את הקרקע להעברת הגז הישראלי לטורקיה. מגעים אלה הקדימו את התיווך האמריקני בין אנקרה לירושלים.
מעל לכל ספק, לגז יש תפקיד בשיקוליה של אנקרה לפעול למען סיום המשבר עם ישראל.
האם יש מוצא למשבר במצרים
אמיל נח'ל, אחד הבכירים לשעבר ב-CIA וחוקר ב"אוניברסיטת ניו-מקסיקו" קובע חד-משמעית כי שלטון "האחים המוסלמים" במצרים נכשל כישלון חרוץ והוא גורם אכזבה גדולה להמוני המצרים שבחרו בו.
הוא נכשל ביישום הדמוקרטיה, השוויון והדו-קיום בין מרכיבי הקשת הפוליטית. כשלונו מתבטא בין היתר בכך שאינו סובל את חוש ההומור של הקומיקאי באסים יוסף. החוקר מתייחס גם לעריצות השלטון וליחסו האכזרי למתנגדיו החילוניים, לנשים, לקופטים ולאלפי השופטים.
החוקר מתעב את החוקה שחיברו איסלאמיסטים קנאים, מבלי לשתף ליברלים ונשים והוא מציע לנשיא המצרי
מוחמד מורסי דרך לתיקון המצב המתבססת על חמישה צעדים:
- ביטול החוקה המבישה והחלפתה בחוקה שתייצג את כל הזרמים הפוליטיים.
- שיתופם של החילונים, הצעירים, הקופטים והנשים בניהול המדינה ויישום תוכנית לאומית הקוראת לסובלנות ודו-קיום בין כל הקבוצות.
- קיום בחירות חופשיות למועצת העם ומניעת הפיכתם למונופול של "האחים המוסלמים" והסלפים.
- הקמתה של קרן פיננסית שתכשיר מובטלים ותסייע להם למצוא תעסוקה.
- קיום מפגשים ואסיפות שייקראו אליהן כל הקבוצות הפוליטיות והעדתיות, אנשי עסקים, מנהלי בנקים, ראשי המגזר התיירותי, האקדמאים, על-מנת לדון בעתידה של מצרים ולהציע תוכניות לקידום הכלכלה.
השאלה היא באיזו מידה מוכנים "האחים המוסלמים" ליישם ריפורמה כזו. לפי הנתונים הקיימים, הסיכוי שהם אומנם יקבלו תוכנית כזו שואף לאפס. זאת משום שהם רואים את עצמם כשליטים בשם האל, ולפיכך - מושלמים מכל הבחינות.
לאחרונה מנהיגה הרוחני של תנועת "האחים המוסלמים", מוחמד בדיע, ניסח עמדה זו בהכריזו כי "אנו 'האחים המוסלמים' - המהפכנים האמיתיים".
חששן של מדינות המפרץ
בעקבות רעידת האדמה בעוצמה של 7.7 בסולם ריכטר שפקדה את מזרחה של אירן במחצית אפריל 2013, מיהרו שלטונות אירן להודיע כי הכור הגרעיני בבושהר לא נפגע. מטרת ההודעה הייתה להרגיע את מדינות המפרץ המודאגות מן הכור הגרעיני בגלל קרבתו למדינות המפרץ.
מועצת מדינות-המפרץ קיימה ישיבת חירום שאליה הוזמנו מומחים לאסונות טבע, על-מנת לדון בסכנות הכור האירני. המועצה פנתה לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בבקשה לבדוק את מצבו של הכור בבושהאר ואת הסכנות הצפויות ממנו.
לאחרונה יצא לאור באיחוד מדינות המפרץ ספר בשם "כור בושהאר הגרעיני - סיוט הקרינה במקרה של רעידת אדמה". הספר טוען כי הכור מיושן וכי יסודותיו אינם תקינים. מחבר הספר ח'אלד אלטורקי מזהיר מפני אסון שיפגע במדינות המפרץ בגלל קִרבתם לכור.
להיות סופר ערבי זוהי טרגדיה
"מאז שהחלטתי להיות סופר בשנת 1986 ועד היום הזה מנקרת בראשי השאלה למי מועילה הכתיבה בעולם כמו שלנו". כך פותח הסופר המצרי אברהים פרגלי את מאמרו ("אל-שרק אל-אווסט" 13.4.13) וממשיך: "בחברה הערבית הספרות אינה יכולה להאכיל את המושכים בקולמוס בשר ואפילו לא לחם. החברה הערבית רואה בסופרים אנשים מוזרים הקונים ספרים במקום בגדים, תמהונים המסתפקים בכתיבה כיעד לחייהם. זאת חברה שאינה מעריכה לא את הסופר ולא את הספר".
להיות סופר בעולם הערבי היא בחירה טרגית, אך זוהי טרגדיה כדאית, משום שבסופו של דבר החברה הערבית מוכרחה להשתנות למשהו טוב יותר. זאת הודות לקולות יוצאי הדופן של הסופרים וצידודם בערכים האנושיים ובהיגיון הצרוף. הספרות מצילה את העמים מן הבערות ומן ההליכה בתלם עדר-הכבשים.
מקומות ראשונים בהשמנה
יש מדד שבו תופסים הערבים מקום גבוה מאוד. כך כותב הסופר הלבנוני ג'יהאד אלח'זין ("אל-חיאת" 13.4.12).
ארגון שיתוף הפעולה הכלכלי והצמיחה השייך לאו"ם אינו מתייחס הפעם לדמוקרטיה או לתוחלת החיים או לרמת החיים, אלא להשמנה.
לפי הנתונים שמפרסם הארגון בימים אלה, הערבים תופסים ארבעה מבין עשרת המקומות הראשונים מבין העמים בתחום זה. בראש הטבלה מככב מחוז שאמו בארה"ב, לאחריו תוקילאו, תונגה, ערב הסעודית, ארה"ב, נסיכויות המפרץ, מצרים, כוויית וניו-זילנד.
המגזין הרפואי הבריטי LANCET מפרסם כתבה על נזקי ההשמנה שכותרתו: "ההשמנה הורגת יותר מן הרעב". הכתבה מתבססת על מחקר שנערך ב-187 מדינות ושכלל 650 מיליון בני אדם.
מבין 10 המדינות הנמצאות בראש הטבלה של המדינות הסובלות מסוכרת, נמצאות 5 מדינות ערביות: סעודיה, בחריין, קטר, כוויית ודוביי. שתי המדינות הערביות שבתחתית טבלה זו הן תימן וסודן.
אלח'זין חותם את מאמרו בשאלה: "האם לא די לנו בתחלואי 'האביב הערבי' ההזוי?".