כישלונה המובטח מראש של המחאה החברתית

בראיון שנתן שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ הוא האשים את מפגיני המחאה החברתית של 2011 בתקציב הגזירות שהוגש. "הכלכלה והתקציב זה לא אותו הדבר. התקציב הוא קשה בגלל שהוחלט על תוספת מאוד משמעותית בעקבות המחאה החברתית על צהרונים חינם בכל המדינה, וכשמחליטים לתת יותר שירותים, צריך גם לממן את זה. אין ארוחות חינם". אני לתומי חשבתי שהמלצות ועדת טרכטנברג ניתנו על בסיס שיקולים כלכליים וחברתיים ראויים ומקצועיים. מסתבר שהן סתם היו בזבוז מיותר, שנגרם עקב צעקות המחאה החברתית. ראוי שאלו המנסים להחיות את המחאה החברתית יבינו כי תוצאתה הסבירה ביותר, זמן כה קצר לאחר הבחירות, תהיה שהם אלו שיואשמו במצוקה הנוכחית ובזו שתהיה בעתיד. בסופו של יום, העיתונות - ובמיוחד זו הכלכלית - היא ימנית ואינה אוהדת את המחאה החברתית, אם כי פה ושם מנצלת אותה לצרכים פוליטיים כמו כולם. תחזיות כלכליות חסרות שחר שר האוצר לפיד מבטיח לנו שתוך שנה נחוש בשיפור ממשי במצב הכלכלי. בעיניי, מי שמבטיח הבטחות מסוג זה הוא בהגדרה לא אמין, וראוי שלא יכהן בשום תפקיד פוליטי. איש אינו יכול לצפות את פני הכלכלה שלנו בעוד שנה ומי שרוצה להשמיע תחזיות כלכליות חסרות שחר מוזמן לעבור ולכתוב בעיתון "גלובס" שם התמחו בנושא. אומנם ליאיר לפיד יש יתרון בתחזיותיו מאחר שאינו כלכלן, אבל יתרון זה עדיין אינו מקנה לו כוחות נבואיים. לטעמי, גם מי שחושב בטווחים של שנה-שנתיים מעיד על עצמו שהוא פוליטיקאי השואף לראשות הממשלה, אבל בשום אופן לא מדינאי רציני - מילא, אף פעם לא טענתי שיאיר לפיד הוא מדינאי רציני. גם מי שאינו כלכלן, כמוני, יודע שגירעון בתקציב צריך לסגור על-ידי קיצוץ הוצאות, או הגדלת הכנסות ולקיחת אשראי, או שני הדברים גם יחד. מה ההשפעה של הקטנת הגירעון על המצב הכלכלי הצפוי ומתי צפויה השפעה זו להתממש? מה השפעתם של קיצוצים מסוימים ומהם מנועי צמיחה? אין לי מושג! אבל גם מי שאינו כלכלן הקורא בתשומת לב התבטאויות של כלכלנים, יודע שזה נושא לוויכוח נצחי בין הכלכלנים, ושאין מודל כלכלי או תורה כלכלית אחת המקובלת כמוכחת. אם יש לממשלת ישראל משנה כלכלית סדורה, היא מתבקשת לספר לנו על כך - שנדע! חסרון בקונספציה חברתית-כלכלית הבעיה האמיתית של המחאה החברתית היא היעדרה של קונספציה חברתית-כלכלית כוללת שתציג משנה סדרה אחרת - אלטרנטיבית, ותבסס משנה זו כמתאימה לרפא את תחלואי המשק הישראלי ותחלואי החברה. הביקורת על המצב הקיים היא באמת מקיר לקיר. היא מאחדת בעלי השקפות אולטרה-קפיטליסטיות ליברליות עם בעלי השקפות סוציאליסטיות מובהקות, והציבור המעונה לא יכול להבין את ההבדלים הבסיסיים בין מקהלות המוחים הקולניות ואת הסתירות ביניהן, וכך נחרץ דינה של המחאה החברתית לגווע. אדגים את הבעיה: כאשר מוחים על מחירי הדיור הגבוהים, יש מי שמצביע על עלויות הבנייה ומביא כדוגמה את מונופול המלט. כאשר שוברים מונופול ומקילים מאוד על תנאי הייבוא, מיד נשמעת צווחה שהדבר יוביל לפיטורים ולאבטלה, ואז פוליטיקאים חברתיים נזעקים להגן על המונופול, אך לא יעלו בדעתם לפקח על המחירים שהמונופול גובה, כי פיקוח כזה הוא התערבות בוטה בכלכלה. הבלבול והמבוכה שוררים בכל צעד שמנסים לנקוט והתוצאה היא שדבר באמת לא זז לשום כיוון. האם הגנה על תעשיות מונופוליסטיות היא קידמה חברתית או שחיתות? האם ביטול הריכוזיות והגברת התחרותיות הם צעדים שישראל באמת זקוקה להם, או שמא היא נזקקת רק להחזרת פיקוח הדוק מאוד על המחירים? האם ובאיזה שיעור ניתן להעלות את מס ההכנסה ומס החברות, לרבות מס על רווחים כלואים? האם פטורים ממיסים על בסיס חוק עידוד השקעות הון הם מוצדקים ומועילים? הציבור קיבל בסה"כ יפיוף תקשורתי בהיעדר קונספציה כלכלית-חברתית מגובשת, לא רק שלא ניתן לעצב מחאה חברתית יעילה, אלא גם לא ניתן לגבש מדיניות ממשלתית ראויה. הבעיה האמיתית של הקיצוצים הכואבים היא שהם אינם מבטאים מדיניות כלשהי. צריך לקצץ ולכן מקצצים היכן שההתנגדות הפוליטית לקיצוץ תהיה החלשה ביותר, וכך לא מסתכסכים עם גורמים חזקים מבחינה פוליטית או כלכלית. האם לא ניתן היה להעלות מס שולי על הכנסות גבוהות ל-55%-60% ולצמצם פגיעה בקצבאות ילדים? האם לא ניתן להעלות מס חברות ולראות ברווחים שלא חולקו כהכנסה מדיבידנד ולמסות אותם? למה במדינות רבות מצליחים להטיל מס עיזבון ולגבות אותו ואצלנו זו נחשבת משימה בלתי אפשרית? במובן אחד אני מסכים עם שטייניץ - הציבור שמחה בהמוניו נגד המדיניות הכלכלית-חברתית אשם בגורלו. מכל המחאה הזו, מה שקיבלנו הוא יפיוף תקשורתי שרוצה להיות ראש ממשלה ושבמידה שיש לו השקפות כלכליות-חברתיות, הן בהחלט השקפות המעמד החברתי שלו שנמנה על המאיון העליון. הציבור הסיק מהמחאה החברתית שידוען ריק מתוכן ממשי, שיודע לא לריב ולהתעמת, הוא התשובה לכל בעיותיו ובחר בו בהמוניו. זה בהחלט מלמד אותנו על רדידותה של המחאה - גם אם בבחירות הבאות יאיר לפיד יתאדה, הציבור יבחר במפזר אשליות אחר.