ראוי להצדיע לאישיותם של האחים הזמרים יונתן ואהרן רזאל, אשר דומה שקורצו מזַן מיוחד. הצניעות, הענווה, החפות מכל גינוני סלבס של זמרים ברמתם, הדבקות באמונה בבורא, כמו גם הנאמנות המופתית למשפחה (בניגוד לפירוק התא המשפחתי של אמנים רבים).
במיוחד ראוי לציון הגישור המושלם שלהם בין עולמם החרדי, חסר הפשרות, לעולם החילוני. כאברכים בני תורה, שקבעו את מושבם בבית המדרש, השתלבותם בקרב הציבור החילוני אינה באה על חשבון נאמנותם המלאה להלכה. אכן, נכון עשו הרבנים שהורו להם לא להפסיק לשיר. זאת לא רק למענם, אלא לא פחות למען הציבור המתענג על שיריהם הייחודיים בעלי הניחוח היהודי הטהור והארומה המקורית.
בהזדמנות זו ראוי להצביע על ההבדל בין דור החוזרים בתשובה הקודם, שהתנתק מעיסוקיו הקודמים, דוגמת
אורי זוהר ופופיק ארנון, לאלה של דורנו, אשר בהוראת הרבנים ממשיכים בתחום עיסוקיהם, ובכך מעשירים את העולם החרדי במגוון של כישורים אמנותיים ומדעיים.