שימוש בתנור אפיה וצליה לעיני כל - אינו שימוש סביר ורגיל, וראוי כי ייעשה בצנעה ולא בפרהסיה. כבר נפסקה הלכה בעניין זה, ראה ע"א 549/73 וינטרס נ' זמורה פד"י כ"ח (1) 645 - להלן ציטוט:
"בהיעדר יעוד אין בעל דירה חוטא כלפי בעלי הדירות האחרים כשהוא עושה ברכוש המשותף שימוש יום-יומי רגיל ומתאים למקום".
במקרה של סכסוך בעניין זה, כל מה שנותר לבית המשפט הוא לקבוע האם אותו שימוש בו מדובר הוא שימוש רגיל או שהוא יוצא דופן - והמפקחת על המקרקעין, צ' פייגנבוים דנה בתיק תביעה מס' 252/11 ד"ר נתנאל מאושר נ' רז אלון ופסקה כי שימוש בתנור אפיה וצליה בפרהסיה הוא שימוש בלתי סביר ודינו להיפסק.
מדובר בדיירי בניין טורי בזכרון יעקב, שלצדו קיימת דרך לרכב אל הדירות ובצד הדרך נהג אחד הדיירים לעשות שימוש בתנור אפיה וצליה. שכנו תבע הפסקת נוהג זה, וכאמור, זכה בדין.
המפקחת קבעה בפסק דינה:
"... תנור הצליה הוא רק דוגמה לשימוש בלתי סביר. אותה אמת מידה נכונה לגבי איחסון כל חפץ בקדמת הכניסה לדירות שפוגע בחזות הכניסה והשביל לאורכו".
לאמור, אפילו נעשה השימוש בתנור האפיה והצליה בתוך שטחו של המשתמש, אין הוא חופשי לעשות בשטחו כל שימוש שיחפוץ, אלא הוא מוגבל לשימושים מקובלים שאינם יוצרים הפרעה - קל וחומר שאין הדיירים חופשיים לעשות שימוש חריג בשטח הרכוש המשותף.
הנתבע טען להגנתו כי רק בטעות השטח של השביל הוא רשום כרכוש משותף, ולכן היה נדרש כי תהיה התייחסות לסוג השימוש ולאופיו גם ללא תלות בנושא הקניין שבמחלוקת, מחלוקת שאין מקומה להיפתר בין כותלי המפקחת על רישום המקרקעין בחיפה.
ביחד עם זאת, הותר לנתבעים להניח עציצים, במרווח שלא מהווה הפרעה לתנועת כלי רכב, בשטח הרכוש המשותף, ללא תלות בנושא הקנייני.
ההלכה היא כי לדיירים יש רשות לעשות שימוש סביר ורגיל בחלקי הרכוש המשותף, אך לעומת זאת, אין לבעל דירה זכות בלתי מוגבלת לעשות כל שימוש בלתי מוגבל ובלתי מסויג בשטחו הוא - ובעל דירה מוגבל בעשיית שימושים בקניינו, ואין לו אוטונומיה מוחלטת לעשות ברכושו כחפצו.
למען הגילוי הנאות ייאמר כי מחבר מאמר זה היה מומחה מטעם התובעים. אומנם המפקחת לא פסקה החזר הוצאות בגין חוות הדעת, בטענה כי הנושא שבמחלוקת הוא משפטי ביסודו ולא הנדסי-תכנוני, "עניין לערכאות שיפוטיות לענות בו", אולם התביעה הוגשה על בסיס חוות דעתי.