במלאות 50 שנה להתפטרותו הסופית של בן-גוריון מראשות הממשלה כשהוא כבר בגיל 77 ראוי להכביר כמה מילים עליו ועל ממשיכו כראש ממשלה, לוי אשכול. ארכיון המדינה פרסם לכבוד יובל השנים מאז ההתפטרות סדרה של כמה תעודות מעניינות. מידת היושר האינטלקטואלי מחייבת לומר שאין המדובר באוצר בלום של תעודות אשר ישנה את התמונה ההיסטורית מקצה אל קצה. יש בתעודות הללו, בין השיטין, כדי להבין ששני המנהיגים, בן-גוריון ולוי אשכול, היו באמת מנהיגים במלוא מובן המילה. וודאי שהם לא היו חפים מטעויות, מאינטריגות פוליטיות ואף חולשות אנושיות רווחות דוגמת סיפורי אהבים שהשתיקה הייתה יפה להם באותם ימים של כאילו תום ושמרנות. מתברר שגם מנהיגים עוטים מסכות ומחליפים תפקידים בתיאטרון האבסורד של החיים כי, כך מתברר, הם בסך הכול בני אדם.
ב-16 ביוני 1963 בן-גוריון הודיע בישיבת הממשלה על כוונתו לצאת לחופשה, לא לפני שיתפטר מתפקידו כראש ממשלה, וממילא כל ממשלתו תיפול. לא עזרו כל התחנונים של החברים השונים, לא הועילו הצעות פשרה. בן-גוריון אמר די. מי שיקרא את התעודות יבין עד כמה השרים היו חרדים על עזיבתו של מי הנתפס, ובצק רב, אבי האומה היהודית המתחדשת בישראל. זאת ועוד; קריאה בתעודות מגלה את אישיותו של בן-גוריון במלוא הענווה שלו. שום תארי כבוד, שום גינוני טקס לא עניינו אותו. אמר ועשה.
ההיסטוריה לא שפטה
בלב שלם, ללא כל נימה של חרטה כלשהי, בן-גוריון ביקש למנות את לוי אשכול לראש ממשלה. ניסיונותיו הבלתי פוסקות של דיין להתמנות לשר ביטחון לא הועילו. אשכול שמר לעצמו את תיק הביטחון ודיין הלך אחר כבוד למשרד החקלאות. וכאן המקום לקבוע בצורה חד-משמעית: לוי אשכול נרדף, בוזה על היותו "גלותי", קרי אותו איש גבה קומה, מכנסיים העולים עד קורקבנו, חובש כובע ברט ומדבר עברית ואידיש באותה נשימה. האמון בו כשר ביטחון, בתחילת הדרך, ירד שאולה. מתברר, ברבות הימים, שלמרות כל מסע הלגלוג כלפיו, על התנהלותו המוזרה משהו, לוי אשכול היה אחד מראשי הממשלה הטובים ביותר שקמו לישראל. ההיסטוריה לא שפטה אותו כמידתו. המלגלגים, היריבים הפוליטיים, מנגנוני המפלגה, כל אלה פגעו קשות בתדמיתו. והוא לא נרתע. המשיך בעשייה ללא חשש ורתיעה. הישגי מלחמת ששת הימים בה היה ראש ממשלה לאחר שהודח מתפקידו כשר ביטחון ודיין מונה במקומו לא יילקחו ממנו. בתור שר ביטחון דאג אשכול להכין את הצבא בצורה מיטבית ולראויה, בתוך שישה ימים השיגה ישראל את אחד הניצחונות הצבאיים המזהירים ביותר. האם ניצחונות אלה תורגמו גם להישגים מדיניים, זו שאלה מורכבת ביותר. ישנם רבים הרואים אסון גדול במה שקרה בעקבות המלחמה, ומנגד רבים הרואים בה את אתחלתא דה-גאולה.
יובל שנים מאז אותה התפטרות מפתיעה של בן-גוריון אשר הביאה לתחילת ירידתו מן הבמה הפוליטית-מדינית ועלייתו של לוי אשכול לגדולה, עדיין הוויכוחים לגבי סיבות התפטרות "אבי האומה" לא הסתיימו. הספקולציות שונות ומשונות, החל מן ההסתבכו מה במה שכונה "פרשה", גילוי המרגלים היהודים במצרים, דרך סיפור המדענים הגרמנים במצרים ועד למאבקים הפוליטיים בתוך מפא"י, עדיין נותרות ללא מענה מדויק. בן-גוריון לא היה מוכן לאשש או להכחיש עובדה זו או אחרת. באותן תעודות המתפרסמות אומר בן-גוריון בריש גלי שהתפטרותו אינה קשורה לשום אירוע ספציפי. לעת עתה, אין שום אפשרות אחרת אלא להאמין לדבריו.
וישנה עובדה אחת ברורה: בן-גוריון שינה את ההיסטוריה היהודית. לוי אשכול השלים את המלאכה בצורה טובה ביותר.