ג'אנק

קופת שרצים אי-אפשר להבין את חיבת הישראלים לפוליטיקאיהם המושחתים, שהורשעו בדין פלילי. למשל ולשנינה, אהוד אולמרט, שעדיין מרצה מבוקש, אריה דרעי, או חיים רמון. אמנם במסכת יוֹמא נאמר, "אין ממנים פרנס על הציבור, אלא אם כן קופת שרצים תלויה מאחוריו." (דף כ"ב, ב'), אך צריכים לשים סייג להשתלטות בעלי קופות השרצים הכבדות על חיינו.

תושבי אריאל זכו

למרות שלמדתי בארצות-הברית, כמעט שלא נגעתי בחיי - בגלל גועל-נפש - בהמבורגרים (ובעיקר, לא באלה של מקדונלדס). כשאכלתי בשר טחון, העדפתי את קציצותיי וקבאבים, שהכנתי במו-ידיי, ולא משהו רעיל, שיד אלמונית הכינה לי בשכר מינימום או למטה ממנו למען עושר הבוס שלה. בארצות-הברית מסווגים המבורגרים של מקדונלדס כג'אנק-פוד - משהו שאינו ראוי למאכל אדם, וצער בעלי-חיים לתיתו למאכל כלב. עכשיו פדן - החמדן, שמנהל את החברה בארץ - החליט להפעיל חרם פוליטי-כלכלי על אריאל. לדעתי, זכו תושבי אריאל, והזבל שלו לא יציף את עירם. ״מהיום עוצרים את המק רויאל (גם את הקציצות הכשרות) של מקדונלדס במחסום שליד אריאל. יישר כוח לבורגר ראנץ׳ שהצהירה על פתיחת סניפה באריאל. כולנו בורגר ראנץ׳ וכולנו אריאל! אצלנו לא עוצרים בירוק!״ (איתן בכר).

אחד על אחד

כשעבדתי במעשייה האוורירית, היו מעמיתיי שטענו בחדר-האוכל, כי הקציצות המוגשות בו הן על טוהרת דו-לחמת הבשר - טענה שהוכחשה במרץ משום שלא נמצא בהן בשר כלל. מיוצאת קיבוץ שמעתי, שבקיבוצם היה מתכון נהדר להכנת קציצות: אחד על אחד. מערבבים ק"ג בשר עם ארגז לחם ...

עוּרה, החבר אורוול

ניצנים הנו פצע מדמם בתולדות הפוליטיקה הישראלי ובתולדות צבאנו. העוול שנגרם לקיבוץ שהופקר בשל אי-השתייכותו למחנה הנכון (כמו קיבוץ גזר - שגם הוא הופקר בתש"ח על-ידי שמעון אבידן, מח"ט גבעתי - שניהם קיבוצי "העובד הציוני"). ועדת חקירה צבאית בדקה את הנושא, וקיבלה את עדותו השקרית של אבידן - לא המפקד הראשון שמשקר על מבצעיו וגם לא האחרון - כי לא ידע על הלחימה בקיבוץ. יומיים לפני שהוציא את הפשקוויל הנבזי שלו, שהשמיץ את מגני הקיבוץ, שלחמו בכל מאודם, ולבסוף נכנעו בחוסר ברירה ומחוסר סיוע של חטיבת גבעתי ללחימתם. יום אחרי הקרב האחרון של ניצנים, הוציאה מפקדת גבעתי דוח מפורט, המתבסס על שלושה עדי ראייה על מה שאיתרע לקיבוץ. לפי המסורת הבולשוויקית - שתוארה היטב בידי ג'ורג' אורוול בחוות החיות ובספרו האדיר, 1984 - באים מעריצי אבידן, וחוזרים על השקרים הידועים, שהופרכו לא-אחת. הם התעוררו מרבצם בגלל כתבה של יעקב אחימאיר בטלוויזיה על קרב ניצנים במלאת מאה שנה (עד מאה ועשרים!) ליצחק פונדק, מג"ד 53, ולרגל הופעת הספר, הופקרו למוות לאורי מילשטיין, שמתאר את קרב ניצנים. פונדק הכה על חטא, והתנצל על טעויותיו. הבולשוויקים אינם מקבלים את התנצלותו, כי היא מציגה בתיעוד מפורט למדי את מחדלי אבידן (אחד משלהם) בהגנת ניצנים. לו היה ניצנים היישוב היחיד שהופקר בתש"ח כיוון שלא היה מאנשי-שלומנו (אנ"ש) - ניחא. אך רשימת היישובים שהופקרו ארוכה מדי, וכוללת את משמר הירדן, את גזר, את גוש עציון, את הרובע היהודי ועוד. כלומר, זו לא הייתה תקלה, אלא שיטה, המובנית בתרבות הפוליטית של "היישוב", שהתירה רצח פוליטי של מי שאינם מאנ"ש. איך הגלגל מסתובב - המצחיק בהיסטוריה המעוותת של מצדיקי אבידן, שגם הם היו קרבנות לתרבות הפוליטית, שהם היו מְבַצעיה.