עמדנו בפרק (ל"ג) הקודם על תמונת המציאות הבסיסית ביותר כפי שהשתקפה מתוך הפסוק הראשון של התורה, אולם וכפי שציינתי- אין די במסגרת התמונה הכללית הזו בשביל להתמצא ברזי המציאות, חסר עוד הרבה מידע על תמונת המציאות- ראשית כל מה הם שורשיה? מהו מוצא הגורמים שהופיעו במסגרתה? אשר על כן כן באה התורה בפסוק השני שבהמשך להרחיב את היריעה הראשונה, ולהסביר את מהות הגורמים שהופיעו בתמונה הראשונה, גורם אחר גורם ושלושה הם במספר:
והארץ הייתה תהו ובהו, וחשך על-פני תהום; ורוח אלהים מרחפת על-פני המים.
עמדנו במספר הזדמנויות על זאת כי הצופה אינו רואה את סדרות החומר שהוא יונק לפניו, ולמעשה הוא רואה רק את ראשיתן- את התמונה העכשווית שחולפת לפניו, ולכן הוא תוהה, היינו הדמות האנושית שלבש תוהה: מה למעשה מסתתר ביקום, מה מסתתר בסוף הסדרה שאני יונק, וגם מה מסתתר בסדרות הרחוקות ממני אלה שבשמים שאינן כרגע בהישג ידי, ובנוסף הוא תוהה לגבי מהותו הוא: מי אני? מהי מהותי, תכליתי, מהיכן באתי ולאן פני? שאלה מוכרת... אין מי שלא התעניין במונח המעומעם הזה שמשגע את האדם מעודו, מהי הנשמה, התודעה, הצופה, אלהים... והינה השאלה המעניינת הזו בפתח התורה ואף אחד לא שם לב אליה.
< . התורה מתחילה לפרט את מהות שלושת הגורמים, אך לא על-פי סדר הופעתם במסגרת הראשונה אלא בסדר ההפוך, זאת כי התמונה הראשונה הייתה כללית עד מאוד והארץ, כגורם בתוכה, תפסה את המקום הקטן ביותר ולכן הופיעה אחרונה, בעוד הצופה כאן מבקש להתקרב ולראות את התמונה מקרוב, ועל כן הארץ היא הראשונה שרואה בתמונה בפועל כי פשוט נמצא עליה, ונתחיל איפוא בה:
< ראשית כל בואו נקרא את המילים כמשפטן, נא לשים לב לניקודן של שתי מילים שאינו דומה לניקוד המקובל תֶהוּ ובֶהוּ , והמשמעות המילולית היא: (תֶהוּ) תהיו, (ובֶהוּ) ובו, היינו על פיו.
הגורם "ארץ" ולמעשה היא אוסף סדרות החומר שהצופה יונקן כרגע, והוא תוהה- אני רואה את ראשיתן אך לא את סופן, ולכן ניתן לנסח את התהייה בלשון כזה: אילו יכלתי לראות את הסדרות מראשיתן ועד סופן, מה הייתי רואה לפני?
תשובה: היית רואה סדרות שעונות על תכונתן. להזכירכם, לתכונה שמאפיינת את כל הסדרות ביקום קראנו "השינוי הקל" או "השינוי האיטי", והתורה קראה לה "יהוה": י - הוה, יהא ההווה, יתעתד ההווה, ימשיך ההווה ויתקיים. כלומר, התמונה שהצופה מבחין בה מתוך הסדרה- תהיה חופפת לתמונה הבאה אחריה באופן שהשינוי בסדרה יזוהה לפרקים, או כפי שצייננו, השינוי בתמונה הסדרתית יהיה קל, שינוי איטי.
הצופה יבחין באותו השולחן לאורך תקופה בלתי מבוטלת, וגם הבניין ממול יעמוד על-כנו מתוך הסדרות שהצופה קולטן במרחב, ואף הסדרות של מרכבתו/ גופו יישארו על כנן לאורך תקופה. כלומר, רק הצופה בעצמו יכול לחוש שינויים עזים ותכופים וזאת כאשר מחליט לשנות את כיוון קרונו וללכת למסלול אחר, היינו לנטוש את הסדרה הנוכחית לטובת אחרת. אולם אם הצופה יאמץ את עיקרון "שב ואל תעשה", או אז הוא ישאר עם תכונת הסדרות שבמרחב ויחוש רק את הדינמיקה שלהן, היא שכונתה בתורה- יהוה, יהא ההווה גם בהמשך.
השאלה לגבי הגורם הראשון מפיו של הצופה: אילו יכלתי לראות את סדרות החומר מראשיתן ועד סופן, מה הייתי רואה לפני? התשובה בניסוח התורה המצומצם:
והארץ הייתה תֶהוּ ובֶהוּ היית רואה את עצמך פוקד על הסדרות (כי עדיין אינך יכול לראות את סופן - רק לחוש את נטייתן): תֶהוּ ובֶהוּ , תהו - היינו תהיו ותמשיכו להתהוות, ובהו - היינו ועל פיו, תמשיכו להתהוות על-פי הדינמיקה המאפיינת את תכונת סדרות החומר במרחב, תכונה שנקראת: יהוה. לכן התורה בחרה לציין את המילה הבלתי נהוגה בֶהוּ שמשמעותה על-פי הו, בֶ- הוּ , ע"פ המונח, בתוכו, ואם נדקדק נראה שתוך המונח יהוה הן בדיוק שתי האותיות ה, ו-דהיינו בֶ-הוּ.
עברנו מעט לרגע של עברית, לכן יורשה לי לחזור ולסכם את מהות הגורם הראשון, הארץ, היא סדרות החומר שהצופה עסוק בפועל ביניקתן מהמרחב, וע"פ התורה, המתווה שלהן ומהותן כפי שהן ערוכות במרחב-תואמים לתכונת "השינוי הקל" שהבחננו בה לעיל ושהתורה קראה לה בשם התואר "יהוה" - הדינמיקה השולטת בחומר. נעבור איפוא לגורם השני בתמונה, השמים.
וחשך על-פני תהום הגורם השני בתמונת המציאות המצומצמת לה נחשפנו בחלק הראשון- הוא "השמים": בראשית: ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ותהיית הצופה לגבי הגורם הזה היתה: "מה מסתתר בסדרות הרחוקות ממני אלה שבשמים שאינן כרגע בהישג ידי". לציין, הסדרות שמצביע עליהן בשמים הן כל הסדרות שאינן בסמוך לו; גם הסדרות שהינן על הארץ אך רחוקות ממנו ואינן בהישג ידו- נכללות על סדרות "השמים".
ובדומה לתהייתו הראשונה לגבי הארץ- לסדרות שהוא עסוק בפועל ביניקתן, אף תהייתו השנייה לגבי השמים היתה: אילו יכלתי לראות את סדרות החומר הרחוקות ממני ושכרגע אינן בהישג ידי- מראשיתן ועד סופן, מה הייתי רואה לפני? התשובה בניסוח התורה המצומצם:
וחשך על-פני תהום היית מצביע על אותה התכונה שזיהית בסדרות הארץ ועונה לעצמך בשתי מילים: שם ים, או במילה- "שמים", שם המידע הנזיל, שם סדרות החומר הנזילות.
למעשה התורה מאבחנת בתהיית הצופה השניה - את אותה ההבחנה שבתהייתו הראשונה אודות סדרות החומר, מהותן, טיבן, ובמיוחד סופן, מה ממתין לי בסוף הסדרה, מה אני אמור לצפות, וכשאני יונק - אני מבחין אומנם בראשית הסדרה, אך מה עם אחריתה? והרי אני מחפש את המידע הנוזלי לעיכול מיידי, פניי לסדרות הנזילות והגמישות. למעשה התורה הייתה אמורה לענות גם על התהייה הזו באותו מטבע לשון: והשמים היו תֶהוּ ובֶהוּ, אולם עצם השימוש במטבע לשון אחר מצביע על ההבחנה וגם עונה עליה.
במילים אחרות, התורה מעמידה את הצופה על דאגתו המופרזת לגבי העתיד, וכפי שנראה מנוסח תשובתה - היא לא עונה לו אלא מציגה בפניו את מה שהוא רואה בפועל, ובעצם היא מתרה בו וכאילו אומרת לו "הוא אשר ראית", הדינמיקה השולטת בחומר שאתה יונק, היא היא הדינמיקה השולטת בכל סדרה ומקום, ודינמיקה זו אמורה לענות על דאגתך לעתיד. בפרק (ל"ה) הבא נצלול למעמקי הטקסט. |