פרסום פרוטוקלי וועדת השרים לענייני חקיקה הם חלק מהבניית יחסי אימון בין הממשלה / רשות מבצעת הציבור שבחר בה והעניק לה עוד 4 שנים של משילות, העדר שקיפות רק משדר לציבור כי שהממשלה פועלת בעלטה ויש לה מה להסתיר, אגב גם ניסיון מהעבר מראה, שמשאבי הציבור הועברו לבעלי עניין אף ללא תמורה ראויה ולכן ברור לכל שהממשלה פועלת במסגרת אינטרסים צרים והיא אינה מגנה כנדרש על הציבור הנשדד מאוצרותיו וממשאבי המדינה.
הפרסום יאפשר לציבור לדעת מי הם שבוחשים בקדרה לפני ו/או אחרי הגשת הצעת החוק מי קשור למי ולעשות את ההקשרים הנכונים , נכון להיום הציבור חש שהוא מתהלך בחשכה, מעין חור שחור שאין הוא יודע מה נעשה שם בעלטה, ומבלי לדעת להיכן נבחרי הציבור מנווטים אותם.
פרסום שמות הנבחרים וציון אופן שבו הצביעו יאפשרו לציבור לדעת מי האחראים לקטסטרופה הכלכלית , ומי צריך לתת את הדין על כך ,כפי שזה משתקף מהגירעונות שמדינת ישראל נמצאת בו ב-20 שנים האחרונות .
לא יעלה על הדעת שציבור שלם יקום בוקר אחד וימצא את עצמו בבור שחור של 50 מיליארד שקל של גירעון ואחר כך אומרים לו תשלם אתה / הציבור את המחיר.
ואולי זו הסיבה, שדאגו לבטל את מוסד נציבות דורות הבאים כדי שלא ינסה להתחקות אחר מהלכיהם של וועדת השרים לענייני חקיקה. מעיון בפרוטוקולי וועדת הכנסת באותם ימים, ח"כ
יריב לוין עמד עמידה עיקשת על ביטול נציבות לדורות הבאים אחד הטיעונים שלו היה מאבקי הכוחות בין בית המשפט לכנסת , ואף אמר לנציב לדורות הבאים שכמו שאתה לא רוצה לראות ח"כ מפקח על בית המשפט העליון אני לא מעוניין לראות שופט בכנסת מפקח עלינו. הנציב השיב לו, לציבור אין שום בעיה שהנציב לא יהיה שופט יהיה מי שיהיה.
כאשר גם הצעה זו של הנציב האחרון לא נענתה, שיהיה משהו שידאג לדורות הבאים או שיקול את אינטרס שלהם, אני מגיע לכלל מסקנה , שהברים נלקחו בחשבן למהלכים עתידיים בהם הציבור נאלץ להתמודד כל למשל מבין הציבור ,שכימיקלים לישראל והגז ובכלל זה אוצרות הטבע של מדינת ישראל נמכרו בנזיד עדשים וללא תמורה לבעלי הון מבלי שנציב לדורות הבאים ישמיע את דברו או את צעקתו.
אם נציב דורות הבאים היה עומד על המשמר, היה חששה של הממשלה מפני פרסום מביך בדבר הוצאות בזבזניות העשוי לפגוע בתדמיתם או מכירת אוצרות הטבע ללא שיקולי אינטרס של הדורות הבאים זה היה אולי היה עשוי לגרום לנבחרי הציבור לחשוב רבות ולכלכל את צעדיהם לפני ההצבעות בוועדות בכלל ובפרט בוועדת שרים לעניני חקיקה.
מליאת הכנסת היא המקום היחידי בו הדיונים מתנהלים בשקיפות מלאה ולעיני המצלמות , אך הדיונים בו שונים בתכלית מהדיונים בוועדות בכלל , שכן לא ניתן לדעת מה כל ח"כ מצביע מי נגד ומי בעד ובכלל בוועדת השרים או בוועדת שרים לענייני חקיקה , שם הציבור יכול לחוש בחור שחור ולא לדעת מאומה.
כדי לייצא מנגנון טוב יותר במקום וועדת שרים לענייני חקיקה, ומחקר השוואתי שנעשה הראה כי בכל מדינה קיימים מגנונים שנועדו להגביל את השרירותיות שבחקיקה הפרטית בין בהגבלות שעל החקיקה הפרטית ניתן להראות על כמה משוכות אפשריות:
- מגבלות מספריות: מספר מנימלי של תומכים בהצעת חוק הפרטית או קביעת מכסה להצעות חוק פרטית לכל חבר כנסת /פרלמנט
- קביעת מועד לדיון באמצעות חוק פרטית
- קביעת נושאים שבהם לא ניתן להציע הצעות חוק פרטיות
- קבירת הצעות חוק פרטיות בוועדות הקיימות .
הכלל הבסיסי של המשפט הציבורי בבית המשפט העליון קובע: "כי מקום שפעולת שלטון מעוגנת בתקנה או בהוראת מנהל , מן הראוי היא המדיניות הכללית ואמת המידה העקרונית המונחת ביסוד הפעולה יעוגנו בחקיקה ראשית"
יוצא איפה כי נושא כה עקרוני ומעורר מחלוקת צריכים וחייבים להיות מעוגנים בחקיקה ראשית.
בהעדר האמור חקיקה ראשית מפורשת הממשלה בהחלטותיה מעבירה החלטות כה עקרוניות ומעורר מחלוקת כגון יצוא הגז בתואנה כי פעולת הממשלה ו/או אורגני הממשלה הוסמכו לפעול ולא היא.אולי יש הסמכה אבל לא בחקיקה ראשית , ועל זה נאמר כשר אבל מסריח , וכשזה מסריח זה לא מריח טוב .
על-אף שברור לכל דעת, כי החלטה בדבר יצוא הגז יש לו השלכה על הפרטים בחברה ברמה העקרונית והיא מעורר מחלוקת ומשפיעות על החיים כיום אלא גם על הדורות הבאים, הממשלה חודרת ברגל גסא למרחב הפעולה של הרשות המחוקקת.
ולכן ראוי שבג"ץ יקבע כי החלטה זו בלתי חוקית ובלתי דמוקרטית ועל הכנסת לחוקק את נושא מדיניות ייצוא הגז בחקיקה ראשית.
על-אף ולמרות שארגונים חברתיים טענו בבג"צ שמנהל מקרקעי ישראל החליט בשנות 2000 לשנות את יעודן של חלק מהקרקעות המדינה למגורים ובעקבות כך ניתן לחקלאים ( למושבים ולקיבוצים) פיצוי כספיים בסכומים בלתי סבירים, כל זה בניגוד לצדק חלוקתי גם כאן בג"צ חזר על הכלל הציבורי שיש לפעול באמצעות חקיקה ראשית בנושאים עקרוניים ומעוררי מחלוקת , אך בפועל אימץ את חוקיות פעולות הממשלה בנושא חלוקת המקרקעת וקביעה זו של בג"צ קוממה את הארגונים החברתיים , וזו לא פעם ראשונה כאמור. דרך זו של החלטות ממשלה בנושאי תקציב רק תלך ותגבר, הכול במטרה לעקוף את הכנסת.
למרות לחץ הציבור ודרישתו להעביר את החלטת ייצוא הגז לכנסת, היה ניתן היה לראות מתוך הפרוטוקולים של וועדת צמח מהו הלחץ החברתי שהופעל על חברי וועדת צמח ובכלל זה וועדה ששינסקי שקדמה לה, למרות זאת הממשלה ביצעה מחטף מקדים מבלי שהנושא יגיע לכנסת וקבעה בהחלטת ממשלה ביום 23/06/2013 כי ייצוא הגז יהיה 40% ואילו לתצרוכת המקומית יהיה 60% . (בשאלה זו הוגש בג"ץ כדי לשנות את רוע הגזרה בהחלטת ממשלה.
ניתן לראות כי בהעדר איזונים ובלמים בין הרשויות , כוחה של הממשלה ובית המשפט העליון הולך ומתעצם ואילו כוחה של הכנסת הולך ונחלש, מכאן שיש לאזן את כוחה של הכנסת מול שתי הרשויות, שכן על הרשות המבצעת/ ממשלה ניתן להפעיל לחץ ע"י בעלי הו/ טייקונים, יותר מאשר על כלל חברי הכסת ולכן יש להביא את נושא ייצוא הגז לדיון בכנסת ברוב עם והיא זו שתכריע לכאן או לכאן וכמה, בפרט כאשר חברי הכנסת הם נציגיו הישירים שלך הציבור הרחב.
מהן הדרכים המאפשרים שליטה על הגשת הצעות חוק פרטיות פופוליסטיות?
יש לקבוע מכסה של הצעות חוק של כל חבר כנסת שיוכל להניח על שולחן הכנסת ,ולצמצם את המכסה של הצעות חוק פרטיות המועלות בכל שבוע לדיון מוקדם , וכן כל חברת כנסת יהיה מחויב להראות מהן ההשלכות התקציביות של הצ"ח הפרטית כבר בנוסח החוק או בדברי ההסבר , ולא די בכך יש לחייב את יו"ר הוועדות בתקנון הכנסת לבצע מעקב שוטף אחרי יישום הצ"ח לאחר קבלתן , ואם כבר הממשלה סבורה שי לתת עדיפות להצ"ח ממשלתית לקבוע דיונים מיוחדים להצעות הממשלתיות באחד מימי השבוע.