לפי הרפורמה, מטופל מבוגר זכאי לקבל בממוצע תשעה "מגעים" בשנה, וילד זכאי לקבל בממוצע 12 "מגעים" בשנה. אני מניחה שאתם שמים לב לכך שהטרמינולוגיה השתנתה מטיפול ל"מגעים".
מספר המגעים הממוצע הוא פונקציה של מספר המגעים הטיפוליים הניתנים במרפאה בשנה כשמחלקים אותו במספר המטופלים. לפי שיטה זו, על-מנת שמטופלים מסוימים יהיו זכאים לקבל טיפול של 10 חודשים, לדוגמא, יש לצמצם את מספר המגעים שניתנים למטופלים אחרים, ולהעביר מגעים ממטופלים אלה לאחרים. זאת אומרת, שלפי הרפורמה, רק חלק קטן מאוד מהפונים יוכל לקבל טיפול של כ-10 חודשים, ושאר המטופלים יוכלו לראות איש מקצוע פעם עד ארבע פעמים בשנה בלבד.
כידוע, המטופלים שמגיעים לתחנות לבריאות הנפש, הם אנשים הסובלים ממחלות נפשיות, מהפרעות אישיות קשות או אנשים שעברו טראומות חיים קשות (נפגעות תקיפה מינית, ילדים שנשרו ממערכת החינוך, נערות שנכנסו להריון, אנשים שהם או קרוביהם היו מעורבים בתאונות דרכים או נתונים לתקיפה או מעשי אלימות, ילדים שעברו התעללות או הזנחה נפשית על-ידי הוריהם, ילדים לחולי נפש וכדומה).
הטיפול במקרים אלה הוא טיפול ממושך. כיום כל אדם שמגיע למרפאה לבריאות הנפש, זכאי לקבל טיפול, ומשך הטיפול נקבע בהתאם למצבו. לעיתים הטיפול נמשך שנה, לעיתים שנה וחצי או שנתיים ולעיתים אף מספר שנים. טיפול בילדים יכול לשנות את חייהם מקצה לקצה, יכול למנוע התפתחות של בעיות נפשיות ואף מחלה נפשית. טיפול באנשים הלוקים במחלה נפשית או בהפרעת אישיות קשה, יכול למנוע התאבדויות ולשפר את איכות חייהם של המטופלים ללא היכר.
טיפול הוא מערכת יחסים. בטיפול עובדים על היכולת של המטופל להיות בקשר עם המטפל ועם אנשים הסובבים אותו. המעבר משיטת הטיפול הנפשי לשיטת ה"מגעים" כמוה כמעבר ממערכת יחסים ליחסים מזדמנים. 12-9 מגעים אינם טיפול, אי-אפשר לתת מענה טיפולי במספר כל-כך מצומצם של "מגעים".
בנוסף, במרפאות לטיפול בילד כולל הטיפול גם הדרכת הורים פעם בשבועיים (שכן במקרים רבים הבעיה של הילד נובעת מהורות לקויה) וקשר עם מסגרות נוספות. לדוגמא, ילד שנשר מבית-הספר, נעשית עבודה עם צוות בית-הספר, בניסיון להחזירו למערכת החינוך. במקרים אחרים, יש צורך להיפגש עם עובדים מהרווחה, או עם עובדים ממסגרות אחרות בקהילה. כמובן שבשיטת ה"מגעים" לא יהיה מקום לכל ההתערבויות האלה.