התנייתו של הסכם מדיני עתידי עם הרשות הפלשתינית בקיומו של משאל-עם, על-פי יוזמת
בנימין נתניהו, היא סטירת-לחי מצלצלת לדמוקרטיה הפרלמנטרית הייצוגית, שנבחרה על-ידי העם כריבון, ושמדינת ישראל מתיימרת להיות. לא רק שיש בה הוכחה לאוזלת-ידו המדינית המוחלטת של ראש ה
ממשלה - היא גם מזמינה משבר קואליציוני מצד שותפיו, המתנגדים בתוקף לרעיון האיוולת. אחרי ככלות הכל צריך להודות שהתנאה שכזו כמוה כהבקעת שער עצמי.
למען הגילוי הנאות ראוי להזכיר שרעיון משאל העם בנושא איננו חדש. הורתו עוד לפני כעשור, עת
יצחק רבין ניהל, סמוך למותו, משא-ומתן עם הסורים על נסיגה מהגולן. על אותו המשגה האומלל חוזר עכשיו בנימין נתניהו, כשהוא מבקש, ממש דוגמת רבין, לשחרר את עצמו מהחלטה בעניין ולהעביר את הכדור לידיו של העם. אין זאת כי אם בקשה שכזו איננה אלא בריחה מובהקת מהאחריות המוטלת על כתפיו של ראש הממשלה.
אקט מיותר
בדמוקרטיה פרלמנטרית. משאל-עם הוא אקט מיותר בהחלט. עריכתו רק תפגע בלגיטימיות של בית הנבחרים הישראלי, שומטת את הקרקע מתחת רגליו, ולכן גם מתפרשת כהבעת אי-אמון בקיומו. מי שבכל זאת מצדד בעריכתו מפקפק, בעצם, בצורך לקיים בחירות לכנסת. אחרי ככלות הכל הדעת נותנת שמשאל-עם שכזה רק יפגע במשילות השלטון וביציבותו. יתר על כן: במדינה משוסעת ומפולגת כמו שלנו - קיימת סכנה מוחשית שחידוד השסעים, באמצעות משאל-עם, רק יקצין.
בד בבד זהו בדיוק המקום להזכיר שקיומו של משאל-עם שכזה עלול להוות תקדים גם בנושאים אחרים החוצים את הציבור הישראלי. זו, בדיוק, הסיבה מדוע התנגד, בתוקף ובצדק, ראש הממשלה הראשון,
דוד בן-גוריון, לעריכת משאל-עם בסוגיה הרגישה של הסכם השילומים עם גרמניה. זו גם הסיבה שראש הממשלה, מנחם בגין, לא ביקש להחליף את הכנסת בציבור הבוחרים, כשהביא לאישורה את הסכם השלום עם מצרים. אחרי ככלות הכל, הלגיטימיות של השניים החלה ונגמרה בכנסת.
חסרונות מרובים
אסור גם לשכוח שהשימוש במשאל-עם איננו נפוץ בדמוקרטיות המודרניות. אפילו שווייץ, אחת הדמוקרטיות יוצאות הדופן, שעדיין מקיימת אותו מכוח-מסורת, משתדלת מאוד לצמצם את השימוש בו, מטעם פשוט: עריכתו רק מעידה בעליל שציבור הבוחרים איננו סומך על הממשלה שלו בקבלת החלטות חשובות.
כך או אחרת, זהו רק הרע במיעוטו. חסרונותיו של משאל העם מרובים וגלויים לעין כל. מלבד אלה שכבר מנינו, הרי שניסוח השאלות בו עלול בהחלט להיות מוטה על-ידי טיב השאלה והגבלת מרחב-תגובתו של המצביע, ובכך להשפיע בהכרח על התוצאות. הוא גם אינו מאפשר, בשום פנים ואופן, פתרונות מורכבים וטיפול בבעיות מסובכות, הדורשים ידע טכני רב, שממילא חסר לרוב הציבור, אלא רק הכללות של תשובות "כן" או "לא" לקוניות. דיעותיהן של קבוצות-מיעוט עלולות שלא לבוא לידי ביטוי בתוצאותיו, מה שיגרום בהכרח להחלטות שגויות ופאטאליות, שבסופו של דבר לא יפעלו לטובת רוב הציבור.