הרב אייכלר בנאומו במליאת הכנסת השתמש לא אחת במילה דמוקרטיה, יצא להגנתם של המיעוטים, דיבר בשפת "אימו" החדשה במליאה (בשפה הערבית),אך לא טרח להזכיר שיסודותיה המוצקים של הדמוקרטיה הם: זכויות וחובות. למילה זכויות יש מילים נרדפות רבות באוצר המילים והערכים השגורים מפיו של ח"כ אייכלר ובני מיעוטים אחרים. כמו למשל: גזענות, אפליה מתקנת, תקציבים מיוחדים, פטור והנחות מתשלומי חובה של כלל האזרחים ועוד.
למילה חובות אין כלל זכר: שוויון בנטל, גיוס חרדים לשירות מלא כמו כל יתר אזרחיה של מדינת ישראל, אפליה הגובלת בגזענות בין תלמידים ממוצא ספרדי ותלמידים אחרים במוסדות החינוך החרדי. ומכאן יצא קצפם של המפלגות החרדיות ובעיקר קצפם של ח"כ גפני ואייכלר, שאינם בוחלים בכל כלל, מוכנים לרקוד עם זאבים, להתערטל עם האויב מבית ומחוצה לו (להזכירכם את הפגישות של נטורי קרתא עם אחמדיניג'ד ועם ערפאת כשהיה אסור על-פי חוק).
במקום לכבד אתרי הנצחה הם מצחינים בטומאתם אנדרטאות המקודשות למגדרים אחרים. לו המגזר החרדי היה קובר את חייליו בני עדתו בחלקות הצבאיות, עומד שתי דקות דומיה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ומניף את דגל הלאום ביום העצמאות, ייתכן, שהדמוקרטיה הייתה לובשת בגדי חג גם בימי חול.
מי כמונו מבינים, כי שם המשחק זה כסף. ובכנסת הנוכחית המפלגות החרדיות הודרו מראשות ועדת הכספים, ה"שיבר" נעול ,הדמוקרטיה ודאגתם יוצאת הדופן נותרה בדאגתם כמו תמיד רק למגזר בלבד, אז מה "הועילו חכמים" בתקנתם זולת הסולידריות עם בני מיעוטים אחרים במחיר שפת האם. צדק מי שאמר שהמחיר קובע, ומכאן ניתן להסיק כי בעבור סכום סמלי יקנו להם גם אימא חדשה, רחמנא לצלן: אין להם אלוהים.