אלוף במיל. וראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר,
גיורא איילנד, פרסם מאמר ביקורת על בתי המשפט וכתב בו כי "שופטים רבים הופכים עם השנים אטומים ומתנשאים ומנותקים מהעם", וכן "הגיע הזמן להגביל את עוצמתם של השופטים ושל היועצים המשפטיים ולייצר יכולת של ביקורת אמיתית עליהם". זה טקסט, כמדומני, שרבים יכולים להסכים איתו. וגם אם לא - הוא בהחלט טקסט לגיטימי בשיח הציבור.
פעם חשבנו שמותר לפרסם מאמרים, אבל מסתבר שזה מתחיל להיות מסוכן. מישהו עוקב. מישהו מסמן ורושם. מישהו פתח לך כרטיס.
למרות שכל שופט מתמנה לחוד ואמור להיות עצמאי ונפרד מהאחרים, ואפילו בענייני שכר אין להם מו"מ קיבוצי אלא החוק הוא שקובע להם שכרם, שופטי ישראל הקימו לעצמם (שלא כחוק) ועד עובדים שהם קוראים לו "נציגות השופטים". זה הגוף שבראשו עמדה במשך שש השנים האחרונות השופטת
ורדה אלשיך, עד שנאלצה להתפטר מהוועד הזה כשהתפוצצה לה בידיים פרשת הפרוטוקול המשופץ שלה. חסון, מוועד נמל אשדוד, כנראה לא צריך להרגיש לבד.
והנה, בהתפרסם מאמרו של איילנד, פנה יו"ר נציגות השופטים החדש, השופט
איתן אורנשטיין מבית המשפט המחוזי בתל אביב, למנהל בתי המשפט, השופט
מיכאל שפיצר, והתלונן בפניו על המאמר. אומנם לא שמענו מעולם שלהנהלת בתי המשפט יש סמכות צנזורה או זכות לפיקוח על מאמרים של אזרחים המתפרסמים בעיתונות, אבל איך כתב איילנד: "שופטים רבים הופכים עם השנים אטומים ומתנשאים". כנראה שזה אכן קורה.
המדהים הוא המתגלה ממכתב התשובה של מנהל בתי המשפט ליו"ר ועד העובדים (סליחה: נציגות) השופטים. שפיצר כותב לאורנשטיין שייתכן שסיבות אישיות סמויות מן העין הביאו את איילנד להרחיב את כתיבתו גם לתחומי המשפט וכי "חברים טובים טרחו ויגעו ומצאו בפרסומי פסיקה שני פסקי דין בהם מעורב האלוף הנ"ל".
ושפיצר מביא שני מקרים שמצאו החברים הטובים: באחד תבע איילנד בתביעות קטנות אדריכלית כלשהי על סך 2,500 שקל וזכה רק ב-1,000 שקל, ובמקרה השני השופט סולברג כתב על איילנד (שלא היה צד למשפט) שיש פסול בפנייתו לסרן ר' (שתבע את
אילנה דיין) ובהצעתו אליו להסיר את התביעה. זה הובא, ופורסם כמובן, כדי להציג שלגיורא איילנד יש חשבון נקמה עם השופטים. הנה ההוכחה: שופטים פסקו לו רק 1,000 שקל ולא 2,500 שקל כמו שתבע.
רק לא יאומן מה שמגלה לנו מנהל בתי המשפט במכתבו: "חברים טובים טרחו ויגעו". שופטים יושבים בלילות בלשכתם ומחפשים חומר על מי שמפרסם נגדם בעיתונות מאמרי ביקורת? זה מה שהם עושים? יש להם כבר קובץ תיקים מפלילים על כל עיתונאי או בלוגר שמבקר אותם? האם הם מעבירים פתקים חשאיים עם החומר למנהל בתי המשפט - או שיש להם ישיבות ליליות חסויות, שם הם נפגשים ודנים ביניהם על דמויות מרגיזות ומסכמים מה לעשות איתן?
עד היום חשבנו שזה שייך רק לעולם הסרטים. יש כאלה סרטים. אז תודה למנהל בתי המשפט ותודה ליו"ר ועד השופטים ("נציגות השופטים") שהבהירו לנו שיש סרט כזה גם בישראל. סרט בלהות.
וישמור האל את גיורא איילנד אם הוא יגיע אי פעם לבית משפט כלשהו בישראל. הסיכויים שלו לצאת משם בשלום דומים עכשיו לסיכויי משאית המתחרה בחברה של חסון לצאת בשלום מנמל אשדוד.