אם הפלשתינים יכולים לברך על קידומו של התהליך המתמשך לקריעת הנגב והגליל מגופה של מדינת ישראל, הנה הם זכו ומלאכתם נעשית שוב בידי אחרים. בישיבת הממשלה ביום ראשון (4.8.13), נעשה עוד צעד במסלול שלהם להשגת המטרה, בלי שהם ינקפו אצבע.
הממשלה החליטה לעבות את רשימת היישובים המצויים תחת "מטריית העדיפות הלאומית" ע"י צירוף כ-90 התנחלויות מבודדות (שרובן מוקפות יישובים ערביים וכלל לא ברור אם ישראל תוכל להחזיק בהם), וגם ישובים מבוססים כלכלית. ההתנחלויות המבודדות פזורות בין כ-600 ישובים אחרים, אשר ימצאו גם הם מתחת לאותה מטרית החסד. חלקם הגדול כאמור, יישובים מבוססים. כל זאת מעבר לקו הירוק.
מפת העדיפות כוללת קידום פרויקטים ומענקים בנושאים כמו דיור, תשתיות, תעסוקה, חינוך ותרבות. היקף ההטבות והתמריצים עשוי להגיע לעשרות מיליוני שקלים, על-פי הערכות רשמיות, והרבה יותר מכך, על-פי הערכות אחרות. בין הישובים ש"הוכשרו" מצויים גם מאחזים כמו נגוהות וסנסנה המצויים בדרום הר חברון, וכן ברוכים ורחלים בשומרון.
לעומת זאת בין היישובים שאינם נכללים במפת ההטבות הללו מצויים קריית מלאכי, אשקלון, ביתר עלית, חריש, קריית גת, אשדוד ועוד. אלא שהסיפור האמיתי שמובלע בין השורות, מצוי ברשימת היישובים וחבלי הארץ שלא ייהנו מ"חסותה" המיוחדת הזו של הממשלה: הנגב והגליל. בכך ממשיכה הממשלה באותה מדיניות של ממשלות ישראל לדורותיהן. בגלל אותו קיבעון פסיכולוגי, טחו עיניהם מלראות את האסון ההולך ומתפתח למול עינינו בנגב. תהליך ההשתלטות השיטתית של הבדואים על הקרקעות הפנויות - כולן.
היה הרבה יותר נוח לכולם וטוב למדינה, אם הממשלה הייתה מפרסמת במקביל לתוכנית האמורה גם תוכנית (כולל חקיקה, שתמנע התערבות של ביהמ"ש העליון בעת הצורך) שתסביר איך היא מתעתדת לשמור על הנגב והגליל כאזורים אורגניים של מדינת ישראל וכחבלי ארץ שאחיזתנו בהם מובטחת. אבל לא כך קרה. הממשלה בחרה שלא ללכת בדרך זו ולמעשה ללכת בדרך הפוכה.
בהתנהלות הזו גלומה תמצית הטרגדיה הישראלית. אנו משועבדים מאז ניצחוננו הגדול ב-1967, לקבעון מחשבתי המהווה היום אחד המרכיבים של הדי.אן.אי הישראלי-יהודי. מאז ראשית ההתיישבות בארץ מפת ההתיישבות היא גם מפת המדינה ואין בלתה. זאת למרות שכבר למדנו כי הדמוגרפיה היא חזות הכל.
ממשלות ישראל לדורותיהן פועלות באורח מוכני לחלוטין על-פי דפוס החשיבה האוטומטי הזה. אין ביכולתם לחרוג ממנו. ולכאן מגיע הסיפור של חוות גלאם, שזיכתה אותנו בכותרת "הטמטום בהתגלמותו".
חווה זו מצויה בנגב המערבי, על אם הדרך (כביש 232 בין חלץ לכוכב מיכאל), ליד מתחם הקידוח "דליות". בעלי החווה רכשו אותה לפני כ-11 שנה. הם מגדלים בה בקר וזיתים ונאבקים מאבק אין סופי בקשיים מקשיים שונים שמערימה עליהם חדשות לבקרים הביורוקרטיה המפוארת שלנו.
בשבועות האחרונים ריכז מינהל מקרקעי ישראל דחפורים כדי להרוס את החווה וכך לפתור את הבעיה הביורוקרטית סופית... ואכן ביום רביעי 31.7.13 עלה הציוד הכבד על החווה והרס אותה. בנגב קיימים היום ונבנים בקצב מטורף מאות ואלפי מבנים בלתי חוקיים על-ידי הבדואים. פעולה זו מבוצעת אחרי שהם דחו את כל הצעות הפשרה הנדיבות מאד, שהוצעו להם במהלך השנים האחרונות. ועדת פראוור ובני בגין בעת שרותו בממשלה, היו האחרונים שבהם. הכול נדחה על הסף. נותר רק השוד בפועל של עוד דונם ועוד דונם. הפרת החוק מבוצעת במצח נחושה.
בחדשים האחרונים נעשה מאמץ גדול על-ידי גורמים במפלגות הערביות בצפון ובכללם גם התנועה האיסלאמית בראשות ראאד סלאח, להכיל את המאבק של הבדואים עם זה של כלל הערבים בישראל. באחרונה אנו עדים להפגנות ולחסימות כבישים גם בגליל, כאות הזדהות עם האחים בדרום. הפעילות הזאת היא שיטתית. כבר בחול המועד פסח, (כשהפקחים בחופשה?), נעה שיירה של אוטובוסים, טרקטורים ומשאיות מהגליל אל מוקדים של הפזורה הבלתי חוקית בנגב.
בראש השיירה (בעלות של כשני מיליון שקלים, במימון של התנועה האיסלאמית ובחסותה), עמד ראאד סלאח. הוא והפעילים שאיתו שיפצו ובנו 36 מבנים בלתי חוקיים. התרסה גלויה וברורה נגד החוק ונגד מדינת ישראל, בין היתר הוצב מבנה חדש בתוך מתחם ביה"ס בוואדי אל נעם. ביה"ס שייך למדינה. המבנה חובר לרשת החשמל והתשתיות של בית הספר.
פעולה מהירה של עמותת מתנדבים בשם רגבים (לא מוסד ממשלתי. המדינה עסוקה ביהודה ושומרון). אותרו חלק מהמבנים הללו, והרשויות הרלוונטיות נדרשו להרוס אותם לאלתר. בנוסף נעשתה פניה למשרד החינוך בדרישה לחקור את האירוע ולבדוק האם מנהל ביה"ס או בעל תפקיד אחר במוסד, נתנו את ידם להפרת החוק הבוטה הזאת. נכון למועד ירידת הטור הזה לדפוס לא נמסר על הריסת המבנים הנוספים הבלתי חוקיים הללו.
כך מתנהלת המדינה כלפי איזורי העדיפות הלאומית במרכז הארץ וכך היא "פועלת" בנגב...