ידידה קרובה ישבה בכורסה הישנה בסלון ביתי וסיפרה בעצב: "פיטרו אותי. אני מחפשת עבודה". לא נעים לשמוע, אבל ידעתי שהיא כבר מזמן עברה את הגיל שבו מגרשים לפנסיה ואמרתי: "מנסיוני, כפנסיונר בטלן, זה לא רע".
אבל היא מתעקשת "אני רוצה לעבוד, אבל מי יקבל אותי בגילי, 71?"
הסתכלה במודעות דרושים ואפילו פנתה לכמה מעסיקים, כשהיא מפחיתה מכישוריה וגם מסתירה את גילה. תשובה נאותה לא הגיעה.
נזכרתי בסיפור שסיפר לי שכני משכבר הימים, יהודה ברגמן. הוא ביקש לקנות מכונית וידו לא השיגה לקנות חדשה. לפיכך - כך סיפר - החליט לפרסם מודעת ביקוש למכונית ופירט מה דרישותיו. תוך יומיים קיבל כמה פניות. בדק ומצא וקנה.
עברו שנים ספורות ואני עזבתי את הדירה שליד יהודה וביקשתי לשכור דירה מתאימה. אחרי שטרחתי ועיינתי במודעות הלוח, פרסמתי מודעה משלי ובה ציינתי מה אני מבקש. הגיעו ששה טלפונים ובעקבות שיחות עם הבעלים, בדקתי שתיים ואחת נשכרה מיד (לשביעות רצון של כל הצדדים).
"פרסמי מודעה משלך. כתבי שם את כל הפרטים, ניסיון חיים, תואר אקדמאי ומקצוע, וכן - גם את הגיל! מעסיק, שמוכן להעסיק אשה בעלת ניסיון ולא פוחד מן הגיל, יפנה אליך", אמרתי. "מספיק שיהיה אחד כזה ותמצאו שפה משותפת - ודי. לא צריכים להתבזות באין-תשובה מעליבה".