סוגיית נבצרות ראש ממשלה מלמלא תפקידו

היעדרותו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, מחמת ניתוח הבקע שעבר הוא לאחרונה והכרזתו כ"מי שנבצר ממנו זמנית מלמלא את תפקידו כראש ממשלת ישראל", תוך מינויו של שר הביטחון, משה (בוגי) יעלון לממלא-מקום ראש הממשלה ולמי שניהל את ישיבת הממשלה, בהיעדרו של ראש הממשלה, מעלה אל סדר יום הציבורי את שאלת מהות המונח "נבצר מראש הממשלה מלמלא את תפקידו". בהתאם להוראות חוק יסוד: הממשלה, אין נבחרים ראש הממשלה והשרים, בידי ציבור האזרחים, בבחירה ישירה, אלא הציבור בוחר, בבחירה ישירה, אך ורק את 120 חברי הכנסת, המהווים כולם יחד את כנסת ישראל. במצב דברים זה, הרי בהתאם להוראות חוק יסוד: הממשלה, הרי הממשלה מכהנת מכוח אמון הכנסת והיא אחראית בפני הכנסת באחריות משותפת. הכנסת היא גם זו המביעה אמון בממשלה ולכן סמוך לאחר מכן מצהיר ראש הממשלה בפני הכנסת את הצהרת האמונים שלו. כתוצאה מהמבנה החוקתי-מנהלי של התנהלותה של הממשלה, בהתאם לחוק הבחירות לכנסת ובהתאם לחוק יסוד: הממשלה, הרי מי שמנהל את הממשלה ואת ישיבות הממשלה, הוא ראש הממשלה ובהתאם להוראות חוק יסוד הממשלה, אם נעדר הוא מן הארץ, הרי ימלא ממלא מקומו את ישיבות הממשלה וינהל אותן. חוק יסוד הממשלה, קובע, כי אם נבצר מראש הממשלה זמנית למלא את תפקידו, הרי ימלא את מקומו, ממלא-מקום ראש הממשלה. יחד עם זאת, קבע חוק יסוד: הכנסת, תיחום זמן, בכל הקשור לנבצרות הזמנית של ראש הממשלה, המונע ממנו, למלא את תפקיד ראש הממשלה. המחוקק קובע, כי אם חלפו 100 ימים רצופים שבהם כיהן ממלא-מקום ראש הממשלה, במקום ראש הממשלה ובמשך כל אותה תקופה, לא חזר ראש הממשלה למלא את תפקידו, הרי במצב דברים זה, יראו את ראש הממשלה כמי שנבצר ממנו, דרך קבע, למלא את תפקידו. למעשה ובפועל, מאפשר חוק יסוד: הממשלה, לראש הממשלה, להיעדר מלמלא את תפקידו, מעבר לתקופת 100 הימים הרצופים שנקצבו בסעיף 16(ב) לחוק יסוד: הממשלה, אשר לאחריהם קובע המחוקק חזקה, כי ראש ממשלה שנבצר ממנו למלא את תפקידו 100 ימים רצופים, נחשב כראש ממשלה שנבצר ממנו, דרך קבע, למלא את תפקידו. במצב דברים זה, אם אין לראש הממשלה ממלא-מקום או שנבצר ממלא-מקום ראש הממשלה למלא את תפקידיו, הרי תקבע הממשלה שר אחר, שהוא חבר כנסת, למלא את התפקיד המוטל על ראש הממשלה, קרי, לזמן את ישיבות הממשלה ולנהל אותן וכן למלא את שאר התפקידים המוקנים לראש הממשלה, על-פי הוראות החוק. ראש ממשלה יכול להיעדר ממילוי תפקידו, תקופה העולה על 100 ימים ולא להיחשב כמי שנבצר ממנו, דרך קבע, מלמלא את תפקיד ראש הממשלה, שעה שמדובר בכך שתקופת 100 הימים, אינה תקופה של 100 ימים רצופים. כך למשל, במקרה של נבצרות חלקית, העולה על תקופה של 100 ימים, אולם היא מתפרשת על פני מספר תקופות ואינה תקופת נבצרות רצופה בת 100 ימים, אין נחשב ראש הממשלה כמי שנבצר ממנו למלא את תפקידו, דרך קבע. המחוקק נתן דעתו גם לנבצרות זמנית שהופכת לנבצרות דרך קבע, אם מדובר בראש ממשלה שבאופן קבוע, משך למעלה מ-100 ימים תמימים, אינו מכהן בתפקיד ראש הממשלה. במצב דברים זה, הרי נבצר מראש הממשלה, דרך קבע, למלא את תפקידו, הרי קובע המחוקק חזקה חלוטה, לפיה רואים את הממשלה כולם, כאילו התפטרה ביום ה-101 שבו מכהן ממלא מקומו של ראש הממשלה במקומו. במצב דברים שכזה, הרי בהתאם להוראות החוק, פותח נשיא המדינה בהליכים להרכבת ממשלה חדשה, בדרך, באופן ובצורה שנקבעה בחוק יסוד: הממשלה. שעה שנבצר מראש ממשלה, דרך קבע, למלא תפקידו, הרי תקבע הממשלה, בהתאם לחוק יסוד: הממשלה, שר אחר שהוא חבר כנסת, אולם הוא חייב להיות בסיעתו של ראש הממשלה, כאשר שר זה יכהן כראש הממשלה (בפועל), עד שתיכון הממשלה החדשה. בהתאם לעיקרון רציפות הממשלה, הרי ממשלה המכהנת לאחר בחירת כנסת חדשה או לאחר התפטרות הממשלה, בין היתר, לאחר שנבצר מראש הממשלה, דרך קבע, מלכהן בתפקידו, רשאית למנות חבר כנסת להיות שר בתפקידו של שר שחדל לכהן בתפקידו, כאשר מינויו של שר שכזה, אינו טעון את אישורה של הכנסת.