אלכס פישמן הכתב הצבאי הוותיק, הגיש תצהיר לבית המשפט ובו הוא מפרט את
החתרנות לכאורה בה נקט תא"ל בניהו כדובר צהל נגד שר הביטחון דאז,
אהוד ברק.
הערכה לפישמן על אזרחותו המופתית
יש להעריך מאד את אלכס פישמן אשר אזר אומץ ויצא חוצץ נגד דובר צה"ל (בדימוס). אלכס פישמן אף ראוי לשירי הלל על כי בתצהירו הוא מדגיש שפרטים על
החתרנות הלכאורית הזו הוא כבר העביר ל
מבקר המדינה, בעדותו בפניו בפרשה.
להזכיר לכולנו, הפרשה התפוצצה ב-6 לאוגוסט 2010, חקירת המבקר התחילה באמצע אוקטובר 2010 והסתיימה יותר משנתיים לאחר מכן.
בניהו סיים את תפקידו בצה"ל בחודש אפריל 2011, ההאשמות נגדו על כי לקח חלק או הוביל מהלכים נגד שר הביטחון בעודו לובש מדים, החלו די בסמוך לאחר התפוצצות הפרשה, ובשיאם המודעה שפורסמה בכמה עיתונים בכותרת "
הפוטש בקריה הצליח" אשר פורסמה בתחילת פברואר 2011 (מספר חודשים לאחר הסקופ הסנסציוני בערוץ 2 בתוכניתו של
יאיר לפיד, שהתבסס על מסמך שהתברר לימים כמזויף, ואשר הזיוף הנ"ל נקשר אף הוא לאותו פוטש אשר נטען שיזמו אז בכירים בצבא, בשיתוף אזרחים).
אותה מודעה הובילה לתביעת דיבה של בניהו, ותצהירו של פישמן על התנהגותו שלילית להבנתו של בניהו הוגשה כתצהיר הגנה של משרד הפרסום בתביעתו של בנייהו.
אז יש לנו כאן כתב צבאי, עם אומץ ועם נחישות, אשר יוצא חוצץ נגד דובר צה"ל אשר נראה בעיניו כפועל באופן שלילי ולא תקין, הוא מדבר עם מבקר המדינה, הוא מגיש תצהיר לבית משפט, האם אפשר לצפות ליותר?
אזרחות טובה אינה בהכרח אתיקה עיתונאית תקינה
ובכן במחשבה שנייה אפשר לצפות ליותר, אפשר לצפות להרבה יותר, כי לפחות איך שאני רואה את התמונה, אלכס פישמן וחבריו הכתבים הצבאיים ראו את
הפוטש או האין פוטש הרבה הרבה לפני שהתפוצצה הפרשה, ולקוראיהם הם לא דיווחו דבר וחצי דבר, על-אף שהנושא הוא בדמנו וככל שהיה במציאות הוא חייב ללא כל ספק דיווח בכותרות הראשיות..
לדווח למבקר המדינה אחרי שבנייהו כבר "תלוי על העץ" זה מאוד מאד יפה, להגיש תצהיר לבית המשפט שנתיים לאחר השיא של הפרשה גם זה מראה על אזרחות למופת, אך עיתונאי לא חייב כלום למבקר המדינה (הוא אפילו היה רשאי לסרב להעיד בפניו כי איננו גוף מבוקר) הוא לא חייב להגיש תצהירים לבית המשפט, אך חלה עליו חובה מקצועית מובהקת לקוראי העיתון לפחות על-פי סעיף 2 לתקנון האתיקה של
מועצת העיתונות": 2. עיתון ועיתונאי יהיו נאמנים לחופש העיתונות ולזכות הציבור לדעת בהגישם לציבור שרות מקצועי ובפרסום מדויק, הוגן ואחראי של ידיעות ודעות."
וסעיף 1 לתקנון מועצת העיתונות: "עיתונות חופשית היא תנאי לקיום משטר דמוקרטי, שלטון תקין והוגן, וחברה נאורה הנוטלת חלק בעיצוב גורלה. עיתונות טובה חייבת לשרת את החברה באספקת מידע וביקורת בנושאים שיש בהם ענין ציבורי באופן אמין, אחראי והוגן."
וזכות הציבור לדעת – שקולה לחובת העיתונות לדווח. כלומר ניתן להסיק שאלכס פישמן הוא אזרח למופת אך האם הוא עיתונאי בעל קווי מוסר אתיים בריאים? אני חושב שלא.
לא עכברא גנב – חורא גנב
אך האם אפשר להאשים את פישמן? האם פישמן שונה מחבריו? הרי איש מהם לא פרסם על הדם הרע שהיה אז בין הלשכות, כולם ידעו, חלקם לדעתי גם ערבבו אך לציבור איש לא דיווח, וכל מי שלא דיווח נתן לדברים להידרדר לשפל שהגיעו תוך שהוא חוטא לטעמי לחובתו האתית.
אבל מול חובתם האתית של העיתונאים יש להם חובה לפרנס את המשפחות שלהם והיה מקרה בשנה שעברה שכתב המשטרה של מעריב דיווח על התנהגות שלדעתו לא הייתה הולמת של פיקוד המשטרה, ומה קרה? האם קיבלת תעודת הוקרה? פרס סוקולוב? לא ולא המשטרה ניתקה אותו מיד (בהוראת מפכ"ל) ממקורות המידע שלה, החרימה אותו וזהו, אפילו סנדלר הוא לא יכול להיות, לא למד מעולם את המקצוע
ואין סיבה להניח שבצה"ל הדברים היו מתנהלים אחרת, מי שהיה חורג מן השורה היו חותכים לו את האוזניים – מנתקים אותו מצינור החמצן, שיידע איך להתנהג בפעם הבאה. וכך הופכים עיתונאים עם דפוסי אזרחות מאד מאד מחודדים, לדגים שקטים, הנותנים ללכלוך להצטבר בתחתית האקוואריום, תוך שהם חוטאים לטעמי לחובותיהם האתיות.
מה צריך לעשות?
בכל עולם הקשרים בין העיתונות לפוליטיקה חייבים לפתח תורה אתית שונה ממה שיש לנו היום. אין כל אפשרות להתגבר על
ניגוד עניינים אלא במידה מסויימת ואלא על-ידי איסור מוחלט של עיתונאים "בעלי עניין בדבר" מלעסוק בו.
ואת "העניין בדבר" אפשר במידה רבה להגדיר מראש:
- אסור לכתבים צבאיים לסקר או לדווח על בחירה או תהליכי בחירת של קצינים בכירים בצבא, מכאן ואילך נושאים אלה יסוקרו על-ידי אחרים, לכתבים צבאיים, לכולם, יש אינטרסים אישיים/מקצועיים שאינם ניתנים לגישור בכל הנוגע לדמותם של מפקדי הצבא ודובריו ולכן הם מראש פסולים ללא כל ספק מלעסוק בנשאים כאלה.
- כנ"ל לגבי המשרדים האחרים.
- מחויבת תקופת צינון של 5 שנים לפחות בין תפקיד של עיתונאי פעיל לבין תפקיד של פוליטיקאי, בין אם ממונה ובין אם נבחר, האפשרות שעיתונאי המתכן להיות פוליטיקאי לא ינצל את המדיה לצרכיו הפוליטיים היא משוללת כל יסוד, אין מלאך בעולמנו ודאי לא במזרח התיכון ודאי וודאי שלא באגנו המזרחי שלא יראה בכלי העיתונאי כמקפצה או לפחות כהכרח בל יגונה לנצלו, ואם יש כזה אדם הוא ודאי לא היה עיתוני והוא ודאי לא רוצה להיות פוליטיקאי.
- על המחוקק להקציב למועצת העיתונות זמן להתארגן על עצמה, ובהעדר התארגנות כזו תוך מספר חודשים, לחוקק חוק אתיקה לעיתונות, ולהפעיל את סמכויות המדינה על-מנת לאוכפו.
יהיו יללות, תהיינה צעקות אבל אין ברירה, הטובים שבאזרחים שלנו, הטובים שבכתבים שלנו מודים לטעמי בפועל, שאינם עומדים, מחוסר כל ברירה, בקווים האתיים הנדרשים, וללא עזרה מהסביבה, כלום לא ישתנה שם.