המודעות הכריזו על ערב "Come prima", ערב שירי פסטיבל סן-רמו איטלקים עם תזמורת וזמרים ומנחה. הבחירות קרובות והעירייה שופכת בידור להמונים. אז באתי. כיכר העיר מלאה בשורות של כסאות ובקהל ירושלמי רב ומעורב, ועל הבמה זמרים, תזמורת ומוזיקה איטלקית רומנטית ומשתפכת, כמו שצריך וכמו שהובטח.
ועם מוזיקה כזו גם יש מי שרוקדים. זוגות זוגות, צעירים ומבוגרות, וגם להפך. חלקן בשמלות מתנפנפות ונעלי לאק, חלקם בסתם ג'ינס וסנדלים, אבל רוקדים בכיף. ופה ושם ראית גם חובשי כיפות סרוגות רוקדים בכיכר העיר עם נשותיהן כמו היו בוינה, כמו פעם בורשה, כמו לא היו בירושלים הלאומנית והמתלהמת.
ואז הבחנתי בחולצות הלבנות בקהל. בציציות ובכיפות השחורות. הם היו שם בכיכר, מפוזרים בין היושבים לבין הרוקדים, מעורבים בקהל, עשרות תלמידי הישיבות החרדיות של ירושלים. גם הם באו. נטמעים בקהל המעורב, מסתובבים בין הנשים באלגנט לבין הצעירות במחשוף, עומדים בין צעירים בטריקו וזמרים בחליפות, מתמזגים בקהל, נהנים מהשירה, מביטים ברוקדים ומהווים חלק מכל הציבור הגדול ששר וזימזם ונהנה. ונפל האסימון:
תנו לנו במות בידור כאלה כל שבוע. תעלו מופע כל ערב בשכונה אחרת, כל יום אירוע ברחוב אחר. להקות ותזמורות, זמרים ומרקידות, והם יגיעו. הם בורחים מהישיבות. הם רוצים להצטרף. הגטו מתפורר מבפנים. רק תנו להם הזדמנות לבוא.
ספק כמה קולות חילונים יוסיפו מופעי הבידור הללו לראש עיריית ירושלים
ניר ברקת, המתמודד. הציבור החילוני ממילא יצביע לו בהמוניו. אבל כשיגמרו לספור את הקלפיות החרדיות, ולא חשוב מה יגידו ויורו להם הרבנים, הרבה ראשי ישיבות יקבלו הלם כשיגלו כמה קולות צעירים הוא יקבל שם, בקלפיות שלהם במאה שערים, גאולה וסנהדריה. ותודה ל "Come prima", שירה איטלקית, רומנטיקה וריקודים.