התמונות מדברות בעד עצמן. נהר אנושי של פליטים זורם בימים האחרונים מסוריה לעירק. ארבעים אלף איש, רובם המכריע בני המיעוט הכורדי המתגוררים בצפון סוריה, מחפשים מקלט מעבר לגבול באוטונומיה הכורדית שבצפון עירק.
לעובדי סוכנות הפליטים של האו"ם, שפרשו גשר צף מעל הנהר, סיפרו הפליטים סיפורי זוועה: טבח, הוצאות להורג ואף עריפת ראשי ילדים - כל אלה על-ידי מורדים איסלאמיסטים, אנשי ארגון 'ג'בהת אל-נוסרה' ו'המדינה האיסלאמית בעירק ובלבנט', שפלשו לשטחם.
מנוסת הפליטים הכורדים חושפת שבצל המלחמה הכוללת בסוריה, מתנהלת כעת מלחמה נוספת, מרה ואכזרית, בין הכורדים בצפון סוריה לבין ארגוני המורדים האיסלאמיסטים. שני הארגונים, 'ג'בהת אל-נוסרה' ו'המדינה האיסלאמית בעירק ובלבנט' הן לכאורה חלק מכוחות המורדים הנלחמים במשטרו של
בשאר אסד, אולם בפועל אלה שתי שלוחות של אל-קאעידה בעירק, החותרות ליישום אג'נדה נפרדת שמטרתה הפיכת סוריה למרחב איסלאמיסטי. בחודשים האחרונים ניצל ארגון 'ג'בהת אל-נוסרה', ובעקבותיו גם ארגון 'המדינה האיסלאמית בעירק ובלבנט', את הוואקום השלטוני שנוצר בצפון עירק כדי לכבוש את אזורי הכורדים במטרה להקים שם מדינה איסלאמיסטית, שבהמשך תחבור למובלעת הסונית הרדיקלית בעירק.
רצוצים מן המסע הרגלי הארוך והחום הלוהט, סיפרו הפליטים שבשבועות האחרונים התעצמו מאוד הקרבות בין אנשי הכנופיות האיסלאמי, ובראשן ג'בהת אל-נוסרה, לבין הכוחות הכורדיים. כתוצאה מן הקרבות נוצר מחסור בדלק ובמזון, שגרם לסחרור מחירים. בחלק מן האזורים, סיפרו הפליטים, אף נוצרו כיסי רעב. אולם הפחד, סיפרו, גדול אפילו מן הרעב. בערים ובכפרים שנכבשו הוציאו האיסלאמיסטים להורג את כל הגברים שלחמו נגדם.
עד לפני חודשים אחדים שרר בצפון סוריה שקט יחסי. הכורדים, בהיותם מיעוט, נמנעו מלהצטרף לכוחות המורדים במלחמה נגד משטרו של בשאר אסד. לפני שנה, כאשר המשטר הסורי החליט להוציא את כוחותיו מן האזורים הכורדיים בצפון עירק על-מנת לרכז כוחות במערכה על חומס במרכז סוריה, הכורדים ניצלו את ההזדמנות ההיסטורית שנפלה לידיהם, ולתוך הוואקום השלטוני שנוצר, נכנסו המועצות הכורדיות. הללו הקימו "משטר אדמיניסטרטיבי זמני", והחלו לנהל את העניינים המקומיים בעצמן.
מרגע שהתברר שהסורים יצאו שלא על-מנת לחזור, החלו הכורדים להכריז על עוד ועוד "שטחים משוחררים". רוב המקומות עברו לידיהם ללא שפיכות דמים. בערים ובכפרים הכורדיים החלה ללבלב תקווה חדשה לעתיד טוב יותר. ההשראה לתהליך הגיעה מעבר לגבול, בדמות האוטונומיה הכורדית המשגשגת בצפון עירק. זה המודל. נדמה היה כי הסכנה העיקרית לחיים החדשים של הכורדים בסוריה נובעת בעיקר מתוכם - מן הפיצול והפילוג הממאיר שאפיינו את ההיסטוריה הכורדית לכל אורך המאה ה-20.
מי שהציל את הכורדים של סוריה מעצמם ויצר את התנאים הפוליטיים שאפשרו להם, לראשונה בהיסטוריה, לנהל את ענייניהם בעצמם, היה מסעוד ברזאני, נשיא האוטונומיה הכורדית של צפון עירק. בצעד חסר תקדים, הצליח ברזאני עתיר הניסיון לאסוף את כל ראשי המפלגות הכורדיות בסוריה, כולל השלוחה הפוליטית של המחתרת הכורדית PKK, שאיימה להשתלט על שאר הקבוצות, והחתים אותם על מסמך היסטורי המכונה 'מסמך אירביל'. במסמך זה התחייבו כל הצדדים לנטוש את הפלגנות שאפיינה את המאבק הכורדי לאורך המאה העשרים ולנהל את ענייניהם בשיתוף מלא. וזה עבד.
כלומר, עד לפני חודשים אחדים.