מעניין מאד... מרתק ליתר דיוק... מה הוגה כבוד-שלומוֹ בימים חמים אלה, מול רקע המציאות והעובדות - עכשיו - על רמת-הגולן סוּנית; עלאווית; שיעית חיזבאללית, תמורת שלום אמת כמובן...? על-רקע המציאות במצרים, ובכל העולם הערבי...מה הוגה כבוד-שלומוֹ על מדינה ערבית נוספת בלב ארץ ישראל - תמורת שלום אמת כמובן...?
רק לשמוע את הנסוחים הפוליטיים/ערביסטיים שלוֹ - כזה-כאילוּ בשיא הרצינות, (בין השאר בקבלת פנים בבית שגריר ארה"ב לרגל יום עצמאותם 4.7.013): "לא היתה, אין ולא תהיה דרך וחלופה אחרת אלא (כמובן) מדינת פלשתין". נוּ
יצאה נִבְלָת-השלום מן השַׂק ובמקומה - כפי שהכל יודעין - מדינת פלשתין.
עד כאן - - - בעניין מִבְנה האישיות והשלום - כמובן.
עד כמה צָדַק ר' יעקֹב שמשון משָפִיטוֹבְקָה - כפר קטן בגליציה - באמרוֹ: "קל יותר להוציא את היהודים מתוך הגָלוּת, מאשר להוציא את הגָלוּת מקֶרֶב היהודים".
לעניננוּ: באיזה שלב ומתי יחליק סוף סוף "העולם הנאור" על שכלו ויתעשת מן האכסיומה של אַשְמת/שִׂנְאת-ישראל שהוא שבוי בה בעוורון עקרוני כרוני (?) - אכסיומה הַמטוּפַּחַת בשקידה מֵירבית, כידוע, על-ידי ישראל עצמה הנאורה/קוסמופוליטית - מתי? ומתי יראה העולם "הנאור", כולל ישראל, ראייה נְכוֹחָה, בהירה ומציאותית את המתרחש בכל אתָר וּמקום בעולם בתרבות האיסלאם; בארצותיו שלוֹ ובכל ארץ פונדקאית לוֹ - מתי?
נ.ב. לא רק יראה אלא יפעל על-פי מסקנות ותובָנוֹת המציאות הנִראֵית ב"עשֵׂה" ו"לא תעשֶׂה" וזה כמובן כולל גם אותנוּ - ישראל.
מי יתן ותתחדש עלינוּ שנה טובה,
שנת נִצָחון: נִצְחוֹן האֻמה על גָלוּתה מבפנים
ועל אויביה מבֵיתה ומחוץ-לה
ויתְחדשוּ עלינוּ חגים ומועדים לשמחה ולששון
חתימה וגמר חתימה טובה לכולנוּ
ואמרוּ: אמן
"קָרְבְּנוֹת הַשָׁלום" - יִשְׂרָאֵל 2002
שמעון פרס השתמש ללא הרף בבטוי המפלצתי: "קרבנות השלום" ובכך (ע"פ דעתוֹ ונסיונוֹ הצבורי/פוליטי כנראה)
להכהות את חוּדָה של הטראומה בעקבות טרור השלום פרי עִסקת אוסלוֹ.
שאלה המורָה: "תלמידָי - בין החיים ובין המתים - השלום מהו"?
וענו תלמידים, בין החיים ובין המתים;
פצועים, מרוסקים וּשְסועים, כְרותֵי איברים
גופם קרעים,
עיניהם - חללים
וקולם - נֶאֱלם:
"השלום - תערובת דם ואספלט ושֶמֶן מכונות שפוך;
אדם אוטובוס ובשר בוערים -
מושלכים עלי דרך ללא הפְרֵד וּזְהות.
מתֶכת דוקרנית וּמַסמרים
נִתְכְּנו חַדוֹר והַשְׁחֵת, עצמות-גוף, גולגוֹלת וּרְקמות,
להינעץ בבשר ובנפש, מִכְוַת-עד, סיוט וּנְכוּת -
בהָקיץ, באור-יום וּבְחלום ביעותים.
ומנגד באָהֳלי ישמעאל -
חַאפְלות שלום, ממתקים והלל."
וענו תלמידים, בלב ישראל, בין חיים ובין הרוגים:
"השלום - ישראל אלפיים ושתיים - מליצות חסרות-שחר
של רודפיו כביכול, שוֹשְביניו;
לא ינום ולא ישן - יהודי שומר רוצחיו.
תמצית כל כִּעוּר אנושי בָּעַמים, גלות מתרפסת, ממאירה.
מִלים מתְחזות, מכַסוֹת כְּמַסֵכוֹת על זדון מרושע,
דָבָר והִפוּכו בלשון חלקלקה -
תְּכַסֶּה תהום מבאישה, נֶאֶלחה;
לִכְלול רוצח עִם קָרבנו במשפט נבוּב, בגִרְסה "נאורה", "מלומדה";
וארור השוגֶה בהבנתן לַאֲשׁוּרָהּ,
כי מציון יֵצאו: תורה, טרור וחֶרפָּה".
וְשָׁבוּ וְעָנוּ בַּשְׁלישית, תלמידים חיים ומתים - יהודים;
בנַי-משפחות לוחמות וְשַׁכּוּלוֹת
נִקְבְּצוּ ועלו מארבע כַנְפוֹת ושִבְעים גָלויות:
"השלום - עכשיו ישראל,
שני חדרים וּפְרוֹזְדּוֹר ברֵיקוּתם הופצצו, נהרסו,
באֵזור המוּקְצעה (מֵחֲמַת מיאוס) בלב רמת-אל;
סביב חבורת נִקלים ישמרֵם האֵל (וּשְליחיו כביכול - מסמאל),
בעבור מאות נִטְבחים - בנֵי ובנות ישראל.
שלום - ישראל אך-שוא,
עַרְבִי, רוצח מתועב, כִבְיכול "איש-חסד"
ובטחוננו בארצנו, במחסה צבאנו -
מושלך, מופקר כְּאַסְקֻפה נדרֶסֶת.
ישראל שלום-עכשיו,
מוֹעלֵי עִסְקְאוֹת-בנק מפוקפקות, בכספֵי לָקוחות
יוסגרו מִקְצות עולם לְמִשפט;
ו"סוחרֵי שלום" ודם-אדם - יהודי
בעִסקָאות שלטון, רֶצַח וְקָרבנות - ישוּלחוּ בעולם לַחָפְשִׁי.
ואנו - בְּרֶסֶק גּוּפֵנוּ וּבְהֶבֶל דַּמֵּנוּ - נרפד כִּסְאוֹת-אוכלי-פְּגָרֵינוּ;
וכִסְאות חברֵיהם, עמיתֵיהם, בעלי עסקֵיהם -
אויבֵינו בנֵי ישמעאל - בכנסת ישראל."
ותֵאָלֵם הַמּוֹרָה והמחנך יִדֹּם,
וַיְשָטְפוּ הלוח, הגיר והספוג, ורִצְפת הכתה
וּשְׂרִידֵי תלמידֵיהם ודִברֵי תַּלְמוּדָם - בדם.