תגובה למאמרו "מיהו ישראלי", הארץ מיום 13.9.13: בדמוקרטיה המערבית קיימת חתירה לחפיפה בין הלאום המדיני לאזרחות. אין זה פלא שהמילה Nationalite (בצרפתית) או Nationality (באנגלית) משמעותה אזרחות כמו גם לאומיות. לאומיות זו הינה תופעה מודרנית שלא הייתה קיימת לא בימי הביניים (בהן החלו ניצני ראשונות מדינות הלאום להופיע),כל שכן, לא בעת העתיקה. עם ישראל, לא היה עם במובן שעם הינו עם כיום. לא הייתה לו טריטוריה בה היה ריבון ( מושג הריבונות הוא מהמאה ה- 16), לא היו לו אזרחים שרצו לשלוט על עצמם, ולא הייתה מסגרת מדינית שהייתה מסגרת של הלאום ושל האזרחים.
א.ב. יהושע מתעלם מהעובדה הפשוטה שבישראל לא מוכר, במסגרת 132 הלאומים המופיעים בטבלת הלאומים של משרד הפנים - הלאום הישראלי. תביעה להכרה בלאום שכזה הביאה לתגובת הפרקליטות שמדובר ב"חתירה תחת יסודות המדינה".
ישראל למרות שמה, איננה מדינה ישראלית, איננה מכירה בלאום הישראלי והישראליות היחידה המוכרת בה היא האזרחות. מכאן שתיאורו של א.ב. יהושע את המציאות לוקה ביסודו. טענתו ש"לא כל בעלי תעודת הזהות הישראלית רואים את עצמם כבעלי זהות ישראלית. מיליון וחצי פלשתינים בעלי אזרחות ישראלית יגדירו את עצמם בדרך כלל כבעלי זהות פלשתינית". אולם אין הם יכולים להגדיר עצמם כישראלים, כשישראל עצמה אינה מכירה בלאום אזרחי פתוח לכלל אזרחיה, אחת דתם או מוצאם האתני! במשאלי דעת קהל עולה שהמרכיב הישראלי, אכן קיים אצל חלק מהם וגם בצורה משמעותית. אולם דומה שהבעיה מצויה דווקא בהקשר זה ביחסו של א.ב. יהושע כלפי מי שאיננו יהודי.
את אנטון שמאס שרצה שירשם לאום ישראלי בתעודת הזהות שלו, הוא שלח כמה מאות מטרים מזרחה כדי שיממש דווקא זהות פלשתינית, ששמאס לא רצה בה. הייתכן דבר כזה במדינה דמוקרטית ?
טיפולו של הסופר האמון על המילים שוגה בכך, שהוא מתייחס למושגים בצורה אנכרוניסטית שהרי היות השם "ישראל, השם המקורי של עם ישראל", אינה רלוונטית למציאות ימינו מבחינה לאומית פוליטית. הדוגמה של פגישת משה רבנו, דוד המלך, והנביאים ישעיהו,ירמיהו ושמואל שהיו נשאלים "מי אתם רבותי?", ועונים "אנחנו ישראלים", או "אנחנו בני ישראל", הנה דוגמה מגוחכת. אין ישראליותם זו מבחינה פוליטית דומה כלל וכלל לזו של ימינו, באשר אין הם יכולים להבין מהי משמעות של: מדינת לאום, אזרחות, לאומיות, וריבונות.
א.ב. מתקיף את הפוסט ציונים והכנענים , הרוצים בנירמולה של ישראל כמדינה דמוקרטית ( הכנענים על גווניהם צידדו במיוחד בה כמדינת לאום), אבל טענתו ש"ישראל כמדינת כל אזרחיה" אינה רק דרישה צודקת לשוויון אזרחי מלא בין כל האזרחים הישראלים, אלא במידה מסוימת דרישה לחפיפה הולכת ומתעצמת בין האזרחות לבין הזהות. כלומר טשטוש הזהות ההיסטורית הישראלית והמרתה באזרחות כללית בלבד נוסח הזהות האמריקנית או האוסטרלית". האם חפיפה זו בין אזרחות לזהות אינה מאפיינת את מדינת הלאום המודרנית? אם כך מה פסול בכך? או מאידך, מה טוב במודל אותו מציע א.ב. יהושע?
יהושע המתעלם ממושג התרבות העברית, שנוצרה בארץ ולא הייתה קיימת קודם כתרבות חובקת כל, ונותן פירוש לא נכון לדברי ח.נ.ביאליק שדיבר על התרבות העברית ולא היהודית שהרי אמר:"כאן בארץ ישראל מקבל המושג תרבות את מלוא משמעותו. כל מה שהולך ונוצר בארץ ישראל על-ידי יהודים הופך תרבות".
רק הכרה בין הסובייקטים שהם ישראלים יכולה להביא להכרה אובייקטיבית בישראליות.