האושפיזין אותו אבקש בסוכה שלי

חג סוכות בפתח. לסוכה של משפחתי אשמח לצרף אושפזין את האדם היקר לי מתקוע, את עמוס הנוקד, הבוקר, בולס השקמים והלוחם לצדק חברתי. אשמח לארח בסוכתי את מי שעל-פי התלמוד הבבלי, סוכה נב ב' נמנה בין שמונה "נסיכי אדם". מצער, שבויקרא רבה י' ב' מגלים לנו, כי עמוס הנוקד חווה בחייו בימי עוזיהו בן אמציהו מלך יהודה ובימי ירבעם בן יהואש מלך ישראל מלוא החופן ביטויי הסתייגות למשמע נבואותיו. נשלחו לעברו דברי נאצה קשים וחובטים על-ידי חלק הארי של בני דורו. בימי מועד וחג יכול היה לומר לחברה, בה הוא חי את המלים המיסרות: "שָׁנֵאתִי מָאַסְתִּי חַגֵּיכֶם ...כִּי אִם תַּעֲלוּ לִי עוֹלוֹת וּמִנְחוֹתֵיכֶם לֹא אֶרְצֶה ...לֹא אַבִּיט ... זִמְרַת נְבָלִים לֹא אֶשְמַע". (עמוס ה' 21-22). אני רוצה לארח את מי שעמד כצוק סלע מול דעת קהל עוינת ואמר אמת כאובה, לפיה אקט חיצוני של תפילה וקורבן עדוי במעטפה של ריטואל דתי, אין ליושב במרומים עניין בו. אין מקום לדפוסים טקסיים, אם לא שולבו בהם מערכות חיים חברתיות, בהן קימות נוכחות חזקה של עוצמת הפסוק "וַיִּגַל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן" ( שם 24). אין מקום לריטואל חיצוני חסר ערכי מוסר וצדק סוציאלי בתוך חברה, המקדשת קוטביות מעמדית, ואף מנציחה אותה בברוטאליות רבה. עמוס ניבא בתקופה של חוסן מדיני וכלכלי (דברי הימים ב' כ"ו 9-11). שליטה מדינית על חלק משמעותי ממרחביה של סוריה כיום (כולל דמשק), עבר הירדן המזרחי, שפלת החוף הדרומי ועד גבול מצרים (מלכים ב' י"ד 25). שיעבוד מוחלט של כל עמי האזור, המחויבים בנתינת מנחות כסף ומסים גבוהים למערכת השלטון בישראל וביהודה (דברי הימים ב', ב' כ"ו 8). מסתבר, שהעוצמה הכלכלית סככה על שכבה צרה ולא חלחלה אל המוני בית ישראל. שכבה צרה זו נתפסה בעיני הנביא עמוס כ"פָּרוֹת הַבָּשָׁן ... הָעוֹשְׁקוֹת דַּלִּים", היא הייתה מאופיינת באורח חיים, שעלה על שרטון של הסתאבות והתבהמות - "...הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה" ( עמוס ד' 1), ובהתנכרות מוחלטת להון האנושי של החברה, שאותו ניתן לנשל אפילו עבור חוב של זוג נעליים. ( שם ב' 6) קשה היה לעמוס לדבר סרה בעם שאהבה לו בערה בעצמותיו "מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטָן הוּא" (שם ז' 2-5) , מתוך כאב ואהבה רבה לעמו הוא השמיע את מסריו. מסרים, שנדחו על-ידי "שַׁאֲנָנִים בְּצִיּוֹן וּבוֹטְחִים בְּהַר שׁוֹמְרוֹן" (שם ו' 1). ניכרים פצעי אוהב של נביא, השולח מלים קשות לכתובתם של "הַשּוֹכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן, סְרוּחִים עַל עֲרִישׁוֹתָם וְאוֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן וַעֲגָלִים מִתּוֹך מַרְבֵּק". (שם ו' 4) הייתי רוצה בימים אלה, שהאושפיזין שלי יהיה הנביא שלחם לקיומה של חברה, המושתת על אדנים של צדק חברתי למען חברה ללא ניכור מעמדי. נביא שלא חשש להתמודד עם גילויי לאומנות בוטה של "אתה בחרתנו" והעביר את רעיון הבחירה באש צולבת של ביקורת נוקבת. היה זה הנביא עמוס שהעמיד את רעיון הבחירה לדיון - "הֲלֹא כִּבְנֵי כֻּשִּׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְרָאֵל " ההבדל הוא בכך ש"אֶת יִשְׁרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, פְּלִישְׁתִים מִכַּפְתּוֹר וְאָרָם מִקִּיר" (שם ט' 7).. האמירות האמיצות נאמרו לכתובתה של החברה למרות גלויי נלעגות רבים וביטויי אי אמונה כלפי דבריו. (שם ט' 10) כואב לקרוא את ספר עמוס ולהפנים, שנבואותיו נדחו על-ידי שאננות ויוהרה של הנהגה מדושנת במציאות של כיבושים טריטוריאליים וכפיפות כנועה של כל העמים במרחבים הגובלים עם ממלכת ישראל ויהודה. אני מבקש לארח בסוכה את מחבר ספר ההתרסה האמיצה והכנה נגד קוטביות מעמדית, שהעמידה מצד אחד עלית אמידה ומנגד הון אנושי חבוט ומוכה. אני מעריץ את עמוס, איש האדמה הנוקד, הבוקר והבולס שקמים, שיצא לחזית המאבק החברתי. מי ייתן ועולם הערכים, שהסעיר את הנביא עמוס יהיה אושפזין מכובד בסוכתה של החברה בישראל.