לאחרונה נתפס ערבי שרצח חייל כדי לסחור בגופתו תמורת שחרור אחיו. בהחלט רעיון מצויין: הם ירצחו אותנו ובתמורה נשחרר רוצחים. כבר בעסקה שלפני שליט (רוצחים תמורת גופות) עלה על דעתי הרעיון הגאוני: הם ישתלטו על בית ספר, יחזיקו בילדים כבני ערובה ואז יעשו איתנו עסק: הם יהרגו את ילדינו, יתנו לנו את גופותיהם ואנו בתמורה נשחרר אותם.
הכל פה הפך להיות כל כך מגוחך, עכשיו יש לנו שני אחים רוצחים. שניהם פלוס עוד אלף מחבריהם ישוחררו הרי עם החייל החטוף הבא. זאת אם ביבי יצליח להתאפק ולא ישחרר אותם קודם כמחווה לאיזה אבו אחמד בתמורה לכך שיסכים לקבל אותו לשיחה.
יש כאן לא מעט בדיחות בסיפור הזה: השב"כ הפעיל מערכת מודיעינית חסרת תקדים, בשביל מה? כדי למנוע את הבלתי נמנע. אנחנו הרי עם המשחרר את רוצחיו, אז בשביל מה להתאמץ כל כך לתפוס אותם? השב"כ הפך לחוג צפרות: תופסים רוצח, מטביעים עליו חותם ומשחררים כציפור דרור. ובכן, לאחר מאמצים חסרי תקדים הצליח השב"כ לגלות שהרוצח הוא חברו לעבודה. אין ספק, רק שירות ביון עם טכנולוגיה פנטסטית היה יכול לפענח מקרה כל כך מסובך.
לא חסרות כאן בדיחות: כולם הופתעו, הם היו בטוחים שהערבי הזה הוא ציוני דגול. במסעדה הגדולה כולם חברים, כולם אחוכים, אף אחד לא העלה על דעתו שערבי עלול לשנוא יהודי. הוא עבד כטבח, אז אני רק יכול לאחל לכל הסועדים שלו: בתיאבון. ככה זה כששמאלנים מאיימים על בעלי עסקים שאם הם לא יעסיקו ערבים הם יתויגו כגזענים. קוראים לזה "הטרור הרוחני הרוחני של השמאל", אין מה לזלזל בטרור הזה, גם הוא מפיל לא מעט חללים.
עם מחבלים לא מדברים - מחבלים מדבירים! כפי שהסברתי קודם: כבוד לאומי אינו בהכרח סמרטוט רצפה שכל רוצח מנקה בו את נעליו המגואלות בדם. רוצחים לא משחררים! לא כמחווה וגם לא בסחיטה. צריך עונש מוות למחבלים מהסיבה הפשוטה: לא הקמנו כאן מדינה כדי שחיינו יהפכו לבדיחה.