לטבול באינסוף רך ואָלים

נאמר בתלמוד ש"אין אדם פורע טרם זמנו". אבל חייב אדם לפרוע טרם זמנו לצאת מן העולם. חייב הוא לנסות לפרוע את הקשר שבין מעשיו ופחדיו. בין נסיבות חיצוניות ושמחת הלב. ואם האדם שלנו רואה בעצמו ישות מוסרית ולא רק צֶבֶר-רֶבֶץ של תאים, עליו לפרוע את הקשר שבין התנהגותו האישית ובין הנורמה החברתית השלטת בכוכב שלנו, הקובעת שהכרחי להמיט זוועות על מיליארדי חיות רק כדי למלא את הבטן באוכל ובתרופות שהרי "ככה זה בעולם" (קירקגור סבר שרובנו יודעים היטב מהו טוב ומהו רע, אלא שאיננו שָשִים להכיר בכך כי זה ייאלץ אותנו לשנות את אורח החיים. אך קירקגור לא ניבא את עורמתו של העידן המודרני, שהצליח לעטוף את האכזריות באצטלות מדעיות ונהנתניוֹת, וכך לטשטש את הרוע ולהחניק את שוועת הקורבנות. להחניק אותה פיזית ממש, כי הדבר הראשון שעושים לבעלי חיים במעבדה הוא לחתוך את מיתרי קולם לבל יישמעו צעקותיהם). רק דבר אחד אין אדם יכול "לפרוע טרם זמנו", והוא את הקֶשֶר שבין סכלותו ואהבתו. ואני, בניסיון לפרוע את הקשר שבין טלוויזיה ומיאוס, ואף להפוך קשר זה על פיו ההמום, הגיתי רעיון לערוץ חדש, אשר לתחושת דעתי ישבור את קופות הרייטינג ויגרום גם לאנשים כמוני - שהמסך חשוך אצלם רוב הזמן כמו עיניו של סוכן המוסד גָדִי ב'מתופפת הפח הקטנה' - להחזיק ערוץ זה פתוח ללא הרף וללא נקיפת שעמום אחת. הערוץ החדש ישדר 24 שעות ביממה מחוף ים, ממבוא חמה ועד ירידתה אל שְׁאוֹל האתמול. ממבוא הלבנה ועד התמוססותה בגהינם התכלת והאור. המצלמה תלכוד את הים, ולבנו ילכוד משהו מהאינסוף הרך והאָלים שלו. תושבי מישור החוף המיוזעים ימצאו בערוץ הים נחמה רעננה, ואילו תושבי ההרים והבקעה, המרוחקים מן הים כִּבְרָת מרחק וכִּבְרָת געגוע, ימצאו בערוץ הזדמנות לטבול את עיניהם ביפעתו המפויסת. המפרסמים ישמחו לפרסם בו, שהרי ערוץ הים יתפקד בבתים רבים כמין שומר מסך המרצד שעות רבות ביממה. ואולי יהיו גם צופים שיירדמו מול דכי הגלים, והפרסומות יחלחלו אל חלומותיהם... ערוץ הים יהווה, למעשה, תוכנית ריאליטי שאין לה התחלה ואין לה סוף: אנשים רובצים על החול, מישהו מכיר מישהי, דגל לבן, דגל שחור, גולשים, סירת חסקה מוזנקת אל טובע, קשיש עם כלבו לעת ערב, ובחורף - ראשיהם העולים והיורדים של מבוגרים הלועגים לקור. זוגות מהורהרי פסיעה. זוגות נחושי פסיעה. "תפתח טלוויזיה, נראה מה חדש בים", תאמר אז אישה לבן זוגה, והוא ידליק את הערוץ ויגיד לה - "פספסת! גל אחד הצליח לברוח ליבשה, אבל נתפס בידי קלגסי הרוח והוצלף אחורה". ומי שהים אינו לוחך את התפעלותו, שיִנְעָם לו ההווה הצחיח בו לכוד לבו.