גילוי נאות: הנני מעולי מרוקו שגדלו בארץ, ומאז שעמדתי על דעתי, אני שומע את דברי תהילתו של
עובדיה יוסף, שהיה גם הראשון לציון בזכות גדולתו בתורה והיותו פוסק גדול. אולם מאז הוליד את ש"ס והכניס את ראשו לפוליטיקה האפלה שהוא השית עליה, דעך זוהרו בעיני והלך. על כן, כאשר השבוע נעצבו ראשי המפלגה הנסמכים אל שולחנו, והיו קרובים להתאבל על אובדנו, שבו היו כה תלויות הקריירות הפוליטיות הלא מזהירות שלהם, לא היה חלקי עימהם. לא חששתי לרגע שתאבד העטרה, כי קופת שרצים מבהילה והרסנית צבר האיש הזה, שרק הוסיפה להאפיל על דמותו הלא מזהירה בלאו הכי.
ראשית לכל, בולטת לעין כל ומעוורת התחזותו של האיש הזה. הרי הוא סיים את כהונתו כראשון לציון לפני כמה עשורים. אזי מניין לו עזות המצח לעטות על עצמו את גלימת ממלאי אותו תפקיד שבאו לפניו ובאו לאחריו, כאילו שרמטכ"ל לשעבר היה מהלך בחוצות בבגדי רב-אלוף. רק אדם חסר טעם מסרב להכיר בכך שסיים את תפקידו. רק חסר ביטחון ביכולתו להשליט את מרותו בלא מדיו, רודף כבוד או קורא תגר על המשרתים אחריו, יכול היה להמשיך בהתנהגות זאת. והגרוע מכל, איש בסביבתו, או מכל השועים שהתדפקו על פתחו כדי לגייס את תמיכת בוחריו, לא העיר לו על כך, ואף אחד מראשי המדינה המקפידים לבקרו בכל חג ומועד כדי להבטיח את תמיכתו בהם או את טפיחת הלחי שלו, לא ניסה להניא אותו מהתנהגות זו.
כמו-כן, האיש הוא גס רוח, חסר דעת, משתולל ומקלל כמו תגר בשוק, סומך על בטחונו שאיש לא יעז לגעת בו מפאת השפעתו האלקטורלית המצערת. אנו זוכרים מה הוא אמר על שופטי בית המשפט העליון, ולוּ היה צדק שווה לכל במדינתנו, היה הוא מובא לדין על בזיון בית הדין, ואולי יושב בכלא כמה זמן כדי ללמוד לכבד את שופטינו שאין הוא מגיע לקרסוליהם משום בחינה. לומר על מושחתי המפלגה שהוא טיפח שהורשעו בדינם כי הם "זכאים", זוהי קריאת תגר על שלטון החוק במדינה, שגם עליה היה ראוי לעונש. וככל הידוע, גם על הפרות גסות אלה, איש מבין השועים האחראים לכיבוד החוק במדינה לא ראה לקרוא אותו לסדר, שלא לדבר על קללות שאין הדעת סובלתם על ממלאי תפקידים נבחרים במדינה.
"כיצד הגענו למצב הזה"?
הוסיפו לכך את המפלגה המושחתת שהוא הקים, שעליה הגן וממשיך לטפח. לא הייתה מפלגה בארץ שכה רבים מחבריה, לרבות שרים וחברי כנסת, הורשעו בדין וגם ישבו בכלא. זאת כמובן בלא שראשם ומנהיגם ישמיע דבר גינוי ותוכחה נגדם, אלא דוקא יתגרה בחוק וירומם אותם ואין מכלים. ומדוע שלא ינהגו כך אם הם יודעים בוודאות כי הוא יזכה אותם ויעמוד מאחוריהם - לא חשוב מה יעוללו וכמה יפשעו. הרי הוא לימד אותם שהם מריונטות בידו, אין מוסדות ואין דמוקרטיה במפלגתם, אלא מורא הרב עליהם, והם פועלים כפי שיורה להם. אילו התעשתו ראשי המדינה והיו שוללים ממפלגה ללא מוסדות דמוקרטיים את הזכות במימון מפלגות, היו לפחות מונעים ממנה את ההשחתה שצמחה בקרבה בתמיכתם שקטה או פעילה.
והחמור מכל, האסון שהוא הביא (אומנם לא לבדו, אלא יחד עם חרדים אחרים) על דור שלם של ילדים, שגדלים מנותקים מהשכלה ותרבות, והכשרה לחיי עבודה ויצירה, ומנותבים לחמוק מחובותיהם הלאומיות, וכל זאת במימון המדינה ובחסותה. וכעבור דור, אותם האנשים והמפלגות והמוסדות שהביאו למצב אסוני זה מעמידים פני מופתעים ומשננים באוזנינו: "כיצד הגענו למצב הזה"? ו"אוצו נא לתקן ולערוך רפורמה בטרם נאחר את המועד". מה הם חשבו? שיטעו עצים שיהיו עקרים מפירות? הם הרי אוכלים ומאכילים אותנו את פירות ביאושיהם. והעיקר, משנתעוררו עכשיו, אם כי במאוחר, יש לקבוע כי רק לתלמידי החינוך הממלכתי יינתן מימון, ואילו לכל זרמי החינוך העצמאי ייסגרו כל הברזים. די להשחתה שהייתה. איננו זקוקים עוד להרע את המצב.
כללו של דבר, המורשת והחזרת העטרה ליושנה, שבהן משתבחים הרב ומלקטי הפירורים משולחנו, הן אסופה של אסונות שכל יוצאי עדות המזרח צריכים להתבייש בהם ובדרכי העקלתון שאליהן הן הוליכו את המדינה, החברה והכלכלה בישראל. לא רציתי לכתוב דברי כיבושין אלה כל עוד הרב היה שקוע בתרדמת, לבל יאמרו כי רקדתי על דמו. אולם עתה משהוטב לו, אני מאחל לו בריאות ואורך ימים, שיעסוק בדברים שהוא מבין בהם, ושיסיר את ידו מן הפוליטיקה וממפלגתו שהפכה לחטוטרת על יוקרתו.
לקברניטי המדינה ראוי לנצל שעת כושר זו כדי לזרז את הרפורמה שתרחיק את בוחרי ש"ס ממקורות ההיזק העוולתי שגרמו להם הרב ובעיקר - מפלגתו, כדי שיוכלו להדביק את שנות האומללות המנוונת שלהן גרם כדי לעלות על דרך חדשה. אם ש"ס תישחק ותיעלם, יהא זה רווח נקי לכולנו, ובא לציון גואל.
