רוב המצליחנים יודעים לדבר. אנו חברת מידע, לכן היכולת להעביר מידע בצורה אינטליגנטית, תמציתית ומשכנעת, היא בעלת ערך לא פחות מכל מיומנות אחרת שרכשנו או שנרכוש בחיים. לא די היום ב"להיות מזהיר", חובה גם להיות בעל יכולת התבטאות מזהירה.
לא נדיר למצוא בישראל או בארה"ב אנשים שקופצים ממקצוע אחד למשנהו במשך שנים: משפטים-פוליטיקה-מכירת ניירות ערך-מו"לות-פרסום-כתיבה. אלו לא באמת שישה מקצועות שונים, כיוון שכולם עוסקים במכירת מילים, רק תיאורי העבודה קצת שונים. הכל מתפלאים על שיעור הסטודנטים שנרשמים ללימודי המשפטים בישראל, אבל הם הבינו כולם דבר אחד - במדינה כשלנו - צריך להיות סוחרי מילים, ולימודי משפטים זו התחלה טובה.
ב-ynet פורסם לאחרונה מאמר על דוקטורנטית שלא מצליחה למצוא עבודה בשכר ראוי, למרות תרומתה הנכבדת למדינה וההבטחות שניתנו לה "בצעירותה", כי אם תלמד ותעבוד קשה, היא תתוגמל בהתאם. מהו ההקשר?
איני טוענת לרגע שאין בסיס לדבריה, אך המציאות היא, שלא חשוב כמה אנו טובים במה שאנו עושים, אנו חיים בכלכלה המבוססת על שינוי, הקפיטליזם אוכל את יצירותיו בכל פה ומוליד חדשות. הכלכלה השתנתה, ולכן מקצועות שהיו מבוקשים אז, לפני כמעט עשור, כשהתחלנו את לימודינו, לא מבוקשים יותר. דגם זה של השמדה ושינוי, לא זאת בלבד שהוא חוזר על עצמו שוב ושוב בשוק [ לא רק בישראל כמובן], אלא הוא הפך לסימן היכר שאין להימלט מפניו בקריירות שלנו, של הורינו ושל ילדינו. אם לא נהיה מסוגלים לשלוט במיומנות הבסיסית של דיבור וכתיבה, בצורה ברורה, אדיבה ויעילה, יום יבוא ולא יהיה די בהיותנו פיסיקאי גרעין או יצרני מעטפות, כי לא חשוב עד כמה תהיה בטוחה הגומחה הקטנה שאנו סבורים שמצאנו לעצמנו, בעולם שבו הקפיטליזם משמיד ללא הרף את יצירותיו הוא,
התפקידים משתנים, וכן
המיומנויות הדרושות לביצועם, כמו
הצורך בהם. כתוצאה מכך, ניאלץ לצאת לעולם קשוח ואכזר ו
לשווק את עצמנו.
הצעות עבודה כוזבות
דוגמה מעולה למי שהצליחה 'לנצח את הגזירה', היא טינה סיליג, שעשתה דוקטורט במדעי המוח באוניברסיטת סטנפורד וכיום היא מנהלת תוכנית היזמות הטכנולוגית של האוניברסיטה, מלמדת במכון לעיצוב האסו פלאנטר ומנחה סדנאות למנהלים. בנוסף היא גם כתבה כמה ספרי מדע פופולריים למבוגרים וילדים. לטינה לכאורה לא היו חצי מהכישורים לעשות דבר מכל אלו, למעט אולי כתיבת ספרי המדע. היא אהבה תחום מסוים, הייתה בהחלט מוכשרת בו, אך נתקלה רק בבעיה קטנה - אין שוק לתחום. אך סיליג הבינה מה שאנחנו עוד לא הבנו לעומק - אחת הדרכים הטובות ביותר לעבור מתחום אחד לאחר, היא להבין כיצד להתאים את הכישורים שלכם לתנאים שונים. כשבני אדם אחרים לא רואים את קווי הדמיון בתנאים, תפקידכם הוא לחשוף אותם בפניהם. לפעמים אוצר המילים בשני תחומים שונה לחלוטין, אך דרישות התפקיד דומות מאוד. קחו לדוגמה את הדמיון בין עבודתו של מדען, לעבודתו של יועץ עסקי. לכאורה אין קשר כלל.
סיליג ראתה, או ליתר דיוק המציאה מחדש את ההקשר. והחדשות: זה חוקי לגמרי - זמן קצר לאחר שקיבלה את התואר (כזכור, במדעי המוח), היא ניסתה למצוא עבודה בחברת סטארט-אפ בתחום הביו-טכנולוגיה, אך היא חשקה במשרה בניהול ואסטרטגיה ולא במעבדה. הבעיה - לא אפשרי בלי ניסיון רלוונטי. חברות הסטארט-אפ מחפשות עובדים שיכולים להתחיל מיד בעבודה מאומצת. לאחר ראיונות שהיו אכן כרוכים בהמתנה משך חודשים ארוכים ובהצעות עבודה כוזבות, סיליג הגיעה אל מנהל הסניף של חברת ייעוץ בינלאומית עם לקוחות בתחום מדעי החיים. כששאלו אותה למה מישהי עם תואר ד"ר במדעי המוח יכולה להיות יועצת עסקית טובה, היא ענתה [למרות שאף לא חשבה שיציעו לה משרה זו], שבשני התחומים צריך לזהות את הבעיה הבוערת, לאסוף נתונים רלוונטיים ולנתחם, ולבחור את התוצאות המעניינות ביותר, ליצור מצגת מושכת ולקבוע את המערך הבא של הבעיות הבוערות. באותו הערב היא יצאה עם הצעת עבודה. מובן שלא כל אחד יזכה למזל זהה לזה של סיליג, אך המיוחד בסיליג היא שהיא בנתה לעצמה את המזל על-ידי ניסוח תמידי של הכישורים שלה מחדש, על-מנת ליצור לעצמה הזדמנויות חדשות.
מבקרים חברתיים אמריקניים נהגו לתאר את מחזורם הקצר של מוצרים בשוק כ"התיישנות מתוכננת". הם הצביעו בבוז על אותם תאגידים אמריקניים תאוותניים, שהפסיקו לייצר מוצרים ישנים טובים בהחלט, על-מנת שיוכלו למכור מוצרים חדשים ללקוחות כנועים ותמימים. כיום, מובן לאמריקנים וגם לנו, שאין כזה דבר. ויותר מזה - אנו עצמנו משמשים כ"מוצרים הישנים". כמו החברה שחובתה להמציא את עצמה מחדש על-מנת להתקיים, כך כלל זה תקף באותה מידה לגבינו. היפנים הוכיחו לאמריקנים שהבעיה לא הייתה יותר מדי מוצרים חדשים, כי אם יותר מדי מוצרים ישנים בלתי יעילים, והצרכנים הוכיחו שהם, ולא הקפיטליסטים ה"מפוטמים", מחליטים מה לקנות - ופרסום לבדו לא יצליח למכור מוצר נחות, מיושן, או יקר מדי. מכאן הצורך בלהיות "מזהירים" בשני התחומים - כישורים ושיווק עצמי. כל אחד לבדו, לא יספיק. ודאי וודאי במדינה כמו מדינת ישראל, שמפגרת כלכלית בהרבה תחומים ביחס למדינות אחרות. הגיע הזמן לתת דגש למילה- הכתובה והמדוברת, לצד הכישרונות הרבים בהם התברכה המדינה. כפי שאנחנו עדים לו, המצב כיום, אינו מאפשר אחרת.