השבוע טען נשיא סוריה,
בשאר אסד, כי הוא היה אמור לקבל פרס נובל לשלום על עבודתו לסילוק הנשק הכימי מהמדינה. לדבריו, הנשק הכימי הוא ההישג החשוב ביותר של המדינה, משום שהדבר חיזק את מעמדה של סוריה במזרח התיכון. גם אם הדברים נאמרו בצחוק, הם מחייבים התייחסות.
פרס נובל לשלום מוענק לאנשים שפעלו למען השלום והתגברו על האלימות באמצעות הנהגה מוסרית. הפרס גם מוענק למנהיגי מדינות שפועלים בצורת מו"מ ולא במלחמה כדי להגיע לשלום. מובן שמדובר באבסורד שאין כדוגמתו. אף אחד, חוץ מאסד, לא חושב שהוא זכאי להיות אפילו מועמד לפרס.
מדובר לא רק בשיגעון גדלות, אלא גם בלגלוג על העולם המערבי. אסד הסכים לפתרון הדיפלומטי ובכך שמר על מעמדו ותפקידו. בנוסף, כבר דווח, כי אסד מחביא חלק מהנשק הכימי שלו כדי שלא הכל יושמד. אסד הרוויח מכל הכיוונים. ההצהרה על הפרס נובל לשלום היא לגלוג נוסף של אסד שאומר לעולם: "הנה, עשיתי את מה שרציתם ועכשיו מגיע לי פרס". העולם המערבי צריך להתבייש בעצמו שהוא הגיע עם מנהיג דיקטטורי שטובח ללא הפסקה באזרחיו להסכם שטותי, שבעקבותיו המנהיג מצהיר כי מגיע לו פרס נובל לשלום, וכל זאת כאשר הטבח באזרחים נמשך.