גילי אמיתי בבימויו מצליח להדליק את שני השחקנים ולגרום להם להגיע לשיאי רגש ולתהומות גם כן. הדרמה מתחילה, כאשר לדירתו של פליקס, סופר לא מצליח בתחילת דרכו, מגיחה בלילה אחד שכנתו, עליה הלשין לבעל הבית שהיא מתפרנסת מאירוח גברים. הבחור הנזירי, הרחוק מעסקי נשים, עושה כל שביכולתו להעיף את הפריחה מביתו. אך הנערה הצעירה והסקסית ממאנת לצאת משם. וכי לאן תלך באישון הלילה, כשבעל הבית זרק אותה מדירתה?
הדו-קרב המילולי בין השניים - האינטלקט והשרלילה, טבול בהומור רב, שתרגומה המבריק של עדה בן נחום ז"ל מדגיש בו כל ניואנס ומעצים אותו. ההבדלים האינטלקטואלים חוצצים ביניהם, ומעלים את הטמפרטורה בהתאם. אך לאט לאט, החום האנושי שמקרינה דוריס (
רותם שוורץ, בוגרת בית צבי לפני שנה), מצליח לשבור את הקור הרגשי שבו משתדל פליקס לשמור על הריחוק ביניהם.
דן קיזלר, בוגר ותיק יותר, מזה שבע שנים, של בית צבי, ושחקן הקאמרי מזה זמן, יוצר דמות של רווק טיפוסי שאינו יודע איך לנהוג בבחורה צעירה ויפה הנופלת לידיו כפרי בשל. קיזלר, שניחון בשפע יכולות כשחקן, זמר, רקדן ומה לא, שומר (כמעט עד סוף המחזה) על האימאג' שהוא בנה לעצמו. אך גם האימג' של הפריחה מתפורר לבסוף, והרגע הזה מביא את ההצגה והקהל כאחד לקרשצ'נדו ומיד להרגשת רווחה וסיפוק.
את הסרט ההוליוודי בכיכובה של ברברה סטרייסנד וג'ורג' סיגל מלפני דור, שהיה ללהיט גדול, אני זוכרת כהצלחה וחוויה. אך יכולתו הלא פחותה של גילי אמיתי, לעצב את דמויות ההצגות שהוא מביים, וללוש מהם את הטיפוסים בדיוק כפי שהוא מפרש אותם - יכולתו זאת להוציא מהשחקנים את המירב שבתוכם, היא שעומדת ביסוד הצלחת ההצגה בתיאטרון הספריה. רותם שוורץ חושפת את מלוא כשרונה, את רבגוניותה ואת הקסם האישי שבה, בזכותם היא מצליחה לקלף מהמאובן הרגשי את קליפת המגן, שעוטים כה רבים בתוכנו לאורך כל הדרך. האמת - היא משהו שרק מעטים זוכים לחשוף במלואה במשך שלב כלשהוא בחייהם. וב"הינשוף והחתלתולה" הההארה המתגלה לבסוף, משנה באחת את חיי הגיבורים.
לשני השחקנים הצעירים זהו כרטיס כבוד ופרק נכבד ברזומה שלהם, וחבל שהגעתי להצגה בערב האחרון שלה. יכולים היו להינות עוד רבים מהתענוג האינטלקטואלי-הקומי והרגשי הזה. התוכן, הפענוח של הדמויות, וההתפתחות הרגשית עד לשיא - הם משהו שקיים תמיד ובכל מקום, ואינם מאבדים את הלחלוחית שלהם גם בחלוף הזמן.
נקווה שההצגה האיכותית הזו תעלה שוב בעתיד, ותענג כאלה שתיאטרון עבורם זו לא מילה נרדפת להומור וולגרי או לבדיחות ברמה נמוכה, אלא תענוג ספרותי-דרמטי המבוסס על משחקי מילים ורעיונות שנוגעים ללב.