א. בוקר צח
בצוהרי יום שישי האחרון, הודיעו, שהניתוח ביום שני.
הרופאה שאלה האם אני מוכן, ולא היה לי יותר מדי זמן להרהר בדבר.
לבית-החולים אסותא בראשון-לציון הגעתי מוקדם בבוקר - כמעט לא הבדלתי בין אפור לתכלת - שעות, שאני משתדל לא להכיר. אני ינשוף, אך לא יכולתי לישון לפני הניתוח. הררי מתח התפרקו לחיפוש אחר מקום חניה בקרבת בית-החולים.
מזכירות לא מנומנמות (איך אפשר להיות ערני בשעה כזו?!) מילאו את הניירת. שאלו שאלות, החתימו על ניירות ועל הסכמות, ועוד לפני שהבנתי - הייתי בחדר ההכנה לניתוח, ולבשתי את בגדי המנותח, ערדליים ומצנפת.
אתה בצום?
ודאי.
לחיצת יד למנתח, שסימן את אזור הניתוח. המנתח הבין את פחדיי, ונפרד ממני בחיוך. נעלם לכיוון חדר הניתוח, והותיר אותי בידי צוות העזר.
מושיבים אותי על כיסא, ומגלגלים אותו לחדר הניתוח.
הצוות נצמד למיטה, ומכין אותי.
המנתח הכין את ידי האחרת לניתוח, והמרדים מצא בקושי וריד בידי. הוא מרוצה מכך, שאני מתבדח עמו למרות החומרים שהוא מערה לתוכי.
שומע את הרופאים משוחחים ביניהם, ומדי פעם מדבר עם המרדים. לא יכול לראות מה מעוללים לידי, ואיני מרגיש דבר. בניתוח הקודם בידי ראיתי הכל, ואפילו התעניינתי. הפעם לא ניסיתי להיות גיבור, ואפילו ביקשתי זריקת טשטוש.
זהו, נגמר, אומר המרדים.
מרגיש שחובשים את ידי. כשכיבו את התאורה, עברתי למיטה אחרת, בכוחות עצמי, כדי להתגלגל אל חדר ההתאוששות.
השעון על קיר עמדת האחיות מראה, שעוד לא עשר בבוקר.
מנסה לשפר עמדה לשינה, והאחות באה למדוד לחץ דם ולהציע את מטעמי הבית. אני בדיאטה. בחרתי בפרוסת לחם ובירקות לשבור את הצום.
מנסה לבחון האם היד המנותחת כואבת. חומרי ההרדמה עדיין פעילים, ואין לי תחושה.
הכניסו את בכורי, שהביא את בגדיי, ותוך כעשר דקות, אנחנו ומכתב השחרור במעלית לכיוון הבית.
ב. תודה
פחות משלושה ימים חלפו מאז קבעו את הניתוח, עד שהייתי חזרה בביתי.
זה קרה בזכות יחס מקצועי ושירות מעולה בבית-החולים אסותא.
על כל אלה אני רוצה להוקיר את כל הצוות, שמטפל בי אישית, כבר הרבה זמן, ולהודות לו.
אין כמוכם!
ג. אדישות
מעט מאוד ניצלו את זכותם לקבוע את ראשי הרשויות - עוד תעודת עניות לאזרחי המדינה.
במועצתנו האזורית היו בחירות לפני כשנה, ונבחרה אותה הנהגה חסרת-מעוף, שמתבטלת כבר עשרות שנים. כך, יכולתי להסתכל על הנעשה בערים מסביבנו מבלי להיות מעורב - קרקס מבחיל. מעיון בעיתונים המקומיים נראה לי, כי רמת המועמדים נמוכה מאוד - למרות חוק ההלימה הראשון, שפיתחתי כבר לפני הרבה שנים, לאמור: לכל מכסה יש פח.
אם ההיענות הנמוכה מאוד לבחירות המקומיות מלמדת על ריסוק המפלגות, ששלטו פעם בכל אפיקי חיינו - דיינו.
אלא שברשויות המקומיות עוסקים בכל דבר שולי, שמעצב את חיינו, ולא רק במה שיוחלט באו"ם - ביוב, ניקיון, כבישים, חינוך, תרבות ובעצם מה לא?! את אלה, את החגורה החשובה, המקיפה אותנו, אנחנו מפקירים בידי תת-רמה וחדלי-אישים, וגם איננו מעורבים ואיננו עושים את המעט הנדרש כדי לשפר את המצב.
הלכתי עם בני ועם נכדי להצביע במקום מגוריהם. מקווה, שהחינוך לאזרחות, שספג הקטן (למרות אכזבת אביו ואכזבתי מהתוצאה), יועיל, והוא יהיה אזרח טוב. אך זו טיפה בים.
ובכל זאת, רגע של נחת היה לי - כשנבחר ישראל זינגר לראשות עיריית רמת-גן, מאוחר מדי וקשה מדי.
איחוליי, ישראל, למרות שכבר איני אזרח עירך. עלה והצלח!
ד. סנוקרת
הבוחרים בבת-ים, בנצרת עלית וברמת-השרון החזירו את בית המשפט העליון למציאות בהתפכחות די כואבת - כמו אחרי סנוקרת: למרות פסקי-דין תמוהים של בג"ץ, בחרו אזרחי שלוש הערים מחדש את ראשי העיריות, שבג"ץ הדיח.
הציבור אמר את דברו, ואני מניח, שניכנס למערבולת - כיוון שכבר הוגשה עתירה נגד כניסת השלושה לתפקידיהם.
בית המשפט שש להפגין את עוצמתו, ואינו נוקט מידתיות בהפעלת כוחו. עם כל הכבוד, השופטים כתבו פסקי-דין הזויים (אינו יכול להמשיך לכהן, אך רשאי להתמודד על ראשות העירייה).
טוב עשה הבוחר, שהעמיד את השופטים על מקומם. ואחר כך יקוננו חסידי עריצות המשפט על היחס המבזה, שבג"ץ מקבל - ובצדק - מהציבור. מי שטורח בערב שבת להרוס כל חלקה טובה, ישכב כל השבוע על מיטת קוצים, וייאנח.
ד. שווה
דני ניגש למקרר, והוציא את מכל החומוס, שאך סיים להכינו. "להזמנות הבייתה, אני נותן רק מהטרי", אמר כשמזג לי את החומוס, ואכן, החומוס של דני היה טעים גם כעבור יומיים וחצי - למרות שאינו משתמש בחומרים משמרים.
דני הוא כמעט-שכן, ויש ימים, שחדר-האוכל שלי אצלו, כיוון שהחומוס של דני - טרי, או מקורר - והפלאפל שלו מדהימים בטעמיהם. לדעתי, מהטובים שאכלתי. בעיקר, אני אוהב את תוספותיו - ואיני מדבר על שגרת פִלפל חריף כבוש ומלפפונים כבושים, ולא על בצל בסומאק (אוֹג הבורסקאים - ליודעי ח"ן), שאני אוהב מאוד, ויכול לנשנשו בלי הרף. דני מטגן בצל ופלפלים (אדיר וחריף מאוד!), ומגיש מִשרת עמבה סמיכה, מִשרת פלפל חריף ושום, משרת פלפלים ועוד. התוספות יוצרות לפלאפל הנהדר של דני טעם מיוחד, שאין כמותו לאחרים.
המקום של דני הוא פלאפל "שווה" (רחוב השקד 2, תל-מונד, טלפון 09-7963658). לרוב, יש הרבה חניה לידו ובמגרשי החניה לידו ומולו, אך למי שאינו מקומי יש בעיה לאתֵר את המקום של דני. עזר לניווט: הוא צמוד למדשאה, ועץ תמר מצל עליו.
פתוח בימי חול רק עד קצת לפני תשע בערב. בימי שישי סוגר דני מוקדם, כדי להיות עם משפחתו בקבלת שבת.
אף שהדוכן חביב על משפחות - פלאפל "שווה" הנו מקום קטנטן (כמעט זעיר), שיש לו חלון-דלפק ארוך, שכמה כיסאות גבוהים מצפים לרוצים לאכול מול דני, או ליהנות מזריזות ידיו. עוד כמה כיסאות נמוכים מוצבים ליד שולחנות, שעיצבה אמירה - אשתו של דני ובעבר שותפה למאמץ הקולינארי - משברי קרמיקה. הם משמשים, בעיקר, משפחות, או חברים, שבאו לאכול בצוותא. לפעמים התור גדול, ודני משתלט עליו בנועם וביעילות, למרות אי-סובלנות הישראלים.
דני מכין גם מנות בשריות מעוף, אך אני מסתפק בחומוס של דני, בפול ובפלאפל שלו. הוא מעמיס לפיתה כמויות נדיבות ברוחב-לב, שלא ישאירו רעב בסביבה. הפיתות טריות תמיד, ולפלאפל שלו מצטרפים מגוון של ירקות חתוכים, צ'יפס, נתחי פלפל חריף וגם שני סוגים של כרוב לבן, כבקשתך - כבוש וטרי.
כלכלה - פלאפל, או סביח - 17 ש"ח; צלחת חומוס - 21 ש"ח; חביתה - 15 ש"ח; צ'יפס - 16 ש"ח; פיתה מקמח מלא - תוספת של ש"ח אחד; כדור פלאפל - 1.4 ש"ח; מנה עוף בצלחת - 27 ש"ח.
שירות נהדר, אדיב ודאגני של דני, שמפקח מקרוב על עבודת עוזריו גם בשעות העומס. ובנוסף, טרי, טעים ונקי מאוד - ממש כמו בבית.
ה. לָבן במקום כסף
לבן מחליף את כסף כצבע הפופולרי ביותר למכוניות, ובמקביל אפור כהה וגווני חום משתלטים על הכבישים. PPG, אחד מגדולי הספקים לצבעי מכוניות בארצות-הברית, מסר, כי כרבע מהמכוניות מדגמי 2013 נצבעו לבן, ורק שמונה-עשר אחוזים נצבעו כסף ושמונה-עשר אחוזים נצבעו בשחור - לאחר עשור, שבו הוביל הכסף בצבעי מכוניות.
הצבע הלבן שולט במכוניות בכבישים באירופה, בצפון אמריקה ובאסיה, ואילו כסף - בדרום אמריקה.
יצרני מכוניות מחפשים כעת צבעים למכוניות, שייוצרו בשנים 2017-2016. בין השאר, נבחן אדום-ורדרד, גוונים שונים של חום, של אפור, של צהוב ושל ירוק. היצע הצבעים נובע מכך, שכל יצרן מכוניות בוחר כעשרה גוונים לכל דגם, שהוא מציע.