הכותרת הראשית של ידיעות אחרונות היא ציטוט. על-רקע תצלום של ג'רמי לוין, המנכ"ל המודח של חברת טבע, מופיעות שלוש המילים בין מירכאות: "רציתי להישאר בטבע". חיפוש אחר הציטוט המלא של המנכ"ל המודח מוביל לכפולה הפותחת של ידיעות אחרונות, שם מתפרסמים שלושה טקסטים. באף אחד מהם לא מצוטט לוין. הציטוט היחיד, אותו ציטוט, מודפס בנפרד באות מודגשת ללא כל תוספת. הרשימה המרכזית, מאת סבר פלוצקר, מבקרת בחריפות את החלטת דירקטוריון החברה להיפטר מהמנכ"ל. "הקברניטים של טבע לא יודעים מה הם באמת רוצים ולאן הם מנווטים את ספינת הענק הזו", כותב פלוצקר. "[...] ג'רמי לוין סומן על-ידי הדירקטוריון להיות שעיר לעזאזל כזה: הוא הוקרב כי בעלי המניות של טבע רצו דם על הקרשים. הדחתו הבהולה והאלימה, שעות לפני פרסום התוצאות העסקיות הרבע-שנתיות, לא תפתור דבר. נודף ממנה ריח רע". איתן גליקמן מדווח בתחתית הכפולה על חשש בקרב עובדי טבע. "אנחנו דואגים מהפיטורים", אומרת לו נ', עובדת ותיקה בחברה. "העובדים מאוד חוששים", מוסיף ג'. ידיעה נפרדת בכפולת העמודים מוקדשת לירידת ערך המנייה של טבע. באף אחת מהן לא מצוטט לוין כאומר "רציתי להישאר בטבע", כפי שמופיע בכותרת הראשית של העיתון. המשך סיקור הדחת לוין מתפרסם במוסף הכלכלי "ממון". רועי ברגמן מדווח על הגרסה הרשמית לעזיבת המנכ"ל ועל מה שהתרחש באמת. לוין עצמו מצוטט בידיעה, על סמך דברים שאמר אתמול לעיתון "כלכליסט": "יש דיווחים שהתפטרתי, זה לא מדויק. אמרתי לפני יומיים שלא אתפטר וכך פעלתי, אני מעריך יותר מדי את ישראל ואת הנכסים של טבע בישראל. המילים הנכונות שבהן צריך להשתמש הן שדירקטוריון טבע ואני הסכמנו שאעזוב את תפקידי". ברור שהכותרת "דירקטוריון טבע ולוין הסכימו שיעזוב את התפקיד" ארוכה מדי לטבלואיד. גם אם לדעת לוין אלה המילים הנכונות לתיאור המצב, אי-אפשר היה לצפות מידיעות אחרונות להשתמש בהן ככותרת ראשית. אולם ניתן היה לצפות מהעיתון שיבחר להציב בכותרת הראשית, בין מירכאות, ציטוט ממשי, שאחד מכתביו או מכתבי כלי תקשורת אחר חילץ מפי לוין, ולא איזשהו הלך רוח כללי שנושב מכיוונו של המנכ"ל המודח (אגב, בגוף הידיעה של ברגמן, כמצוטט לעיל, אומר לוין "אמרתי לפני יומיים שלא אתפטר". בכותרת המשנה לידיעה הוא מצוטט כאומר "אמרתי לפני שלושה ימים שלא אתפטר"). ב"כלכליסט", העיתון שממנו נשאב הציטוט של לוין שמופיע בגוף הידיעה של ידיעות אחרונות, בחרו גם כן בציטוט של המנכ"ל המודח לכותרת הראשית. הציטוט בכותרת שלהם, "לא התפטרתי", מבוסס באופן נאמן יותר על המילים שאמר לוין לעיתונאים ניר צליק ושניר הנדלר.

ברקע ההתפטרות הכפויה של לוין עומד תהליך הפיטורים ההמוני שאמור להתחיל בחברה. "בלחישות נאמר כי לוין היה 'רך מדי' לבצע את 'ההתייעלות', וכי 'התחשב מדי' בעמדת ההסתדרות ושר האוצר ובדעת הקהל הישראלית", כותב פלוצקר בידיעות אחרונות, ומיד מוסיף כי הטענות הללו "לא נראות מבוססות". ב"ממון" כותב ברגמן כי "לפי הערכות", הפגישה של לוין עם יו"ר ההסתדרות עופר עיני "הובילה לחיכוכים בצמרת החברה". לאחר הפגישה, נזכיר, פרסמו עורכי ידיעות אחרונות ארבעה תצלומים שונים של לחיצת היד בין לוין לעיני. "לחיצת היד בין עיני ללוין משמעותית יותר מכל הסכם כתוב", מצטט ב"גלובס" שי ניב גורמים בטבע ובהסתדרות, שהתבטאו כך לפני שבועיים. לפי ניב, על-אף ההדחה בצמרת החברה המסחרית, לחיצת היד תשמור על תוקפה. סמנכ"ל בכיר בטבע התקשר אתמול לעיני כדי להבטיח לו שההסכמה עם לוין "תכובד במלואה", הוא מדווח. איך זה יתכן, לאור הביקורת שנשבה מהדירקטוריון כלפי לוין על עצם הפגישה עם עיני, שואל ניב, ומשיב: א. הסכמים צריך לכבד. ב. ממילא לא הוסכם דבר מעבר למקובל בכל מקום עבודה מאורגן עם הסכם קיבוצי. ג. אולי משום ש"סוגיית הפיטורים הייתה רק התירוץ, דירקטוריון החברה רצה להיפרד מלוין והסערה התקשורתית סיפקה רק את התפאורה להצגה". "טבע, אוניית הפאר של התעשיה הישראלית, עברה השתלטות עוינת", כותב מנגד חזי שטרנליכט, הפרשן הכלכלי של "ישראל היום". "עדת הסוציאליסטים החליטה לנהל אותה. עופר עיני התיישב עם המנכ"ל ולקח את המפתחות. אתה לא תפטר אף אחד, צעקה יו"ר האופוזיציה על לוין מעל בימת הכנסת. אש וגופרית. פיטורים של כמה מאות עובדים בארץ קץ כל הקיצים. ומה יקרה עכשיו? ובכן, בסיפור של טיטאניק כולנו יודעים איך זה נגמר". לדעת שטרנליכט, "צריך להניח לטבע להתנהל ולעשות כל מה שעולה ברוחה לעשות. משום שלתת לנבחרי הציבור, לוועדי העובדים וכך הלאה להכתיב לה את עתידה, משמעות הדבר היא לא פיטורים של מאות עובדים בארץ אלא פיטורים של אלפי עובדים רבים בהמשך". מה יעלה על רוחה של טבע מחר? ב"דה מרקר" מציע איתן אבריאל אפשרות. "טבע היא אומנם חברה שרשומה ומתנהלת בישראל, אבל רוב בעלי המניות שלה אינם ישראלים", הוא כותב. "הם רוצים במה שהכי טוב לשער המניה בטווח הקצר, ואין להם סנטימנטים או דבקות מיוחדת בישראל. לפיכך, אם מועצת המנהלים בטבע תתחיל להרגיש שהמגמה העסקית של החברה היא כלפי מטה, יהיה זה רק הגיוני מבחינתה להתחיל לחפש רוכש לחברה, לפני שערכה יישחק. [...] בניתוח קר, נראה שתסריט של מכירת חברת טבע לחברה סינית או חברה זרה אחרת הוא סביר, והשאלה אז תהיה איך תנהג החברה הרוכשת. היא תוכל להשאיר את החברה והנהלתה בישראל, אבל באותה מידה היא תוכל להעבירה לחו"ל, או לסגור ולהעביר מפעלים ופעילויות למדינות אחרות. לעובדים של טבע בישראל, ולכל מי שהמקצוע שלו הוא סביב תעשיית התרופות - זה לא יעשה טוב".

"גלובס" מקדיש שלושה עמודים לסיקור הנעשה בטבע. "כלכליסט" מקדיש שישה. "ממון" עוד שלושה וב"דה מרקר" חמישה. ב-17 העמודים מודפסות מילים רבות על עמדות גורמים שונם בהנהלה ובדירקטוריון, ישנם ניתוחים של מומחים לשוק ההון ומאמרי פרשנות של עיתונאים. עובדי טבע השובתים בימים אלה במפעל שברמת חובב כמעט לא מוזכרים. בדיווח מאת מיקי פלד ב"כלכליסט" הם זוכים לשורה אחת ("ממשיכים העיצומים, אם כי שם כבר ישנו משא-ומתן בין הצדדים"). ב"דה מרקר" ניתן להם יחס מעט מכובד יותר. חיים ביאור שוחח עם אברהם זוהר, יו"ר ועד עובדי טבע-טק. "עצם מינויו של לוין האמריקני לראש הפירמידה סימלה משהו רע", אומר זוהר. "יש למנות מנכ"ל ישראלי במקומו של לוין, כזה שיש לו רגישות לעובדים ולתנאי העסקתם, ולא כזה שמסתכל רק על שורת הרווח. אינני מצטער בכלל על לכתו של האיש. המשבר בחברה מוכיח שהחברה זקוקה לאדם אחר שינהיג אותה". מעל לציטוט מודפס תצלום [אליהו הרשקוביץ] שבו נראים עובדי המפעל השובתים כשהם יושבים מול שעריו, מתחת לשלט הקורא: "טבע זה לא מה שחשבתם". על השלט יש איור של מאזניים, שנועד לתאר את חוסר השוויון בחברה. על כף אחת יושב אדם אחד, על כף שנייה מספר אנשים. הכף הנושאת אדם אחד כבדה יותר. לפי דיווחים ב"גלובס" וב"כלכליסט", לוין צפוי לקבל כעת 3 מיליון דולר, 24 משכורות חודשיות, כפיצוי על פרישתו מהחברה.

"ישראל בוחנת השתתפות בוועידה לפירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני", מדווח אלי ברדנשטיין בכותרת הראשית של מעריב. לפי דיווחו, נציגים ישראלים נפגשו בשבוע שעבר בשווייץ עם "נציגי כל מדינות ערב" כדי לדון באפשרות לכינוס ועידה לפירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני. הסיכוי לכינוס הוועידה קטן, כותב ברדנשטיין, אולם הלחץ על ישראל להשתתף בה עשוי לגבור אם ארה"ב תגיע להסכם מול אירן. הכותרת הראשית של הארץ מוקדשת לגורלו המשפטי של אביגדור ליברמן, אשר ייחרץ ביום רביעי הקרוב. עו"ד אביה אלף, לשעבר ראש המחלקה הכלכלית בפרקליטות, מספרת לגידי וייץ ורויטל חובל כי היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין העניק לליברמן יחס מפלה לטובה כשהחליט לסגור את התיק המרכזי נגדו והיסס להגיש את כתב האישום המצומצם. הריאיון המלא איתה צפוי להתפרסם מחר. "פרסום זה של עיתון 'הארץ', ערב הכרעת הדין במשפטו של ליברמן, נועד על-מנת ליצור מצג שווא ולשבש את ההליך המשפטי", מסר לעיתון בתגובה דוברו של ליברמן.

"הקרב על תקציב הביטחון הוא בכלל לא קרב על תקציב הביטחון. הוא קרב על שליטה", כותב שאול אמסטרדמסקי במוסף "כלכליסט". "גם למשרד הביטחון וגם למשרד האוצר ברור כשמש שבסופו של דבר הכסף יימצא. בתקציב המדינה מסתתרות מספיק רזרבות, יודעים שני הצדדים, כדי לתת למערכת הביטחון את ה־4.5 מיליארד שקל שהיא דורשת. אבל מה שהאוצר מנסה להשיג בינתיים זו דריסת רגל בתוך החלקים הרגישים ביותר של תקציב הביטחון. בשביל לכווץ את הפנסיה של הגימלאים, בשביל להקטין את ההטבות לנכים, בשביל לשלוט. הצעדים האלה לא יחסכו אפילו שקל ב־2014, אבל הם יכניסו את פקידי האוצר לאזורים שעד היום היו מחוץ לתחום שלהם. והם לא רוצים אזורים כאלה, בשום תקציב". "המחלוקת המחודשת על תקציב הביטחון צפויה להסתיים גם הפעם בניצחון חלקי לפחות של צה"ל", מעריך עמוס הראל בהארץ. לפי הראל, ראש הממשלה לא יסתכן בכך שיואשם בעתיד במחדל משום שלא תקצב כראוי את צה"ל. "לא מזיקה כמובן העובדה שלצה"ל יש הפעם קייס", מוסיף הראל, אם כי בהמשך הוא מבהיר שלא כל הדרישות שמציג צה"ל מבוססות. עמיר רפפורט, פרשן מעריב, מספק הבוקר לקוראיו את "כל האמת על תקציב הביטחון" ובפחות מכפולת עמודים אחת. להערכתו, תקציב הביטחון לשנת 2014 יעמוד בסופו של דבר על 54 מיליארד שקל "פחות או יותר". במילים אחרות, הצבא יקבל תוספת של כשלושה מיליארד שקלים לתקציב שאושר. ב"ישראל היום" עדיין מעדיפים להבליט את עמדת מערכת הביטחון. "תסכול בצה"ל: 'באוצר לא מבינים אותנו'", היא הכותרת שמודפסת בראש שער העיתון הבוקר. הידיעה על המו"מ בין הצדדים נושאת את הכותרת המאיימת "האוצר משחק בביטחון". בידיעות אחרונות עדיין מציבים אופוזיציה. תחת הכותרת "הקרב על הביטחון" מובלטים שני הצדדים. שר האוצר וחביב העיתון יאיר לפיד מחד, ושר הביטחון משה יעלון מנגד. אגב לפיד, מעמדו המיוחד בידיעות אחרונות לא מצליח להציל אותו הבוקר מהשפלה פומבית. במדור הרכילות הפופולרי "העלוקה", שמתפרסם מדי יום בסוף מוסף "24 שעות", מוצג תצלום [מוטי קמחי] של לפיד עומד מאחורי דוכן הנואמים בוועידת ראש הממשלה. על שרפרף.

שלוש ידיעות מרכזיות בעיתוני הבוקר מוקדשות לדירוג שערך המגזין האמריקני "פורבס" של "האנשים המשפיעים ביותר בעולם". טבלאות ודירוגים עיתונאיים הם מיזמים שנועדו למשוך תשומת לב ולמלא דפים בין מודעות, לא יותר. אם את דירוג האנשים העשירים ביותר בעולם אפשר עוד להצדיק בכך שהוא נערך לפי נתוני ממון והערכות שווי, דירוגי האנשים והגופים ה"משפיעים" ביותר הם דירוגים חסרי תוקף. איש אינו יודע זאת טוב יותר מאנשי עיתונות. בכל זאת, ואולי משום כך, ההתרגשות הבוקר בעיתונים הישראלים רבה. "מהפך בצמרת: נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, הדיח את ברק אובמה ותפס את המקום הראשון ברשימת האנשים המשפיעים ביותר בעולם לשנת 2013", פותחת אורלי אזולאי, כתבת ידיעות אחרונות בוושינגטון, את הידיעה שלה. הדיווח, המתפרסם בראש מדור חדשות החוץ של העיתון, נושא את הכותרת המתריסה "אובמה, פוטין לפניך". "אובמה, לפניך: פוטין - האיש המשפיע בעולם", היא הכותרת המסורבלת יותר שמתנוססת בראש מדור חדשות החוץ של "ישראל היום". מאכזב לראות שגם עיתון הארץ מייחד שטח נרחב לדיווח על הרשימה שהכינו ב"פורבס". כמעט כל חלקו העליון של עמוד 8 בעיתון מוקדש לידיעה על ה"הדחה" של נשיא ארה"ב מהמקום הראשון ב"רשימה היוקרתית". אלה לא באמת חדשות, זהו לא באמת אירוע שהתרחש אתמול בעולם. זהו בסך-הכל אירוע של יחסי-ציבור, שהומצא במערכת מגזין אמריקני.

במדור הפותח את מוסף "כלכליסט" נפרד אוריאל דסקל מהזמר לו ריד, שמת השבוע. "לו ריד לא היה אמן מסחרי. הוא לא עשה דבר כדי להצליח או להרוויח", כותב דסקל. "חלק מהפרויקטים שלו ניסו לעשות בדיוק ההפך. אבל הוא סחף אחריו קהל מעריצים, כולל רבים שהפכו למוזיקאים בעצמם, והם אפשרו לו לחיות ברווחה מסוימת, בלי לבגוד באמנות שלו, בחתרנות שלו, בניסיונות שלו. הוא חי על גבול המיינסטרים, בבית צנוע יחסית שעלה לו ולאשתו, האמנית האקספרימנטלית לורי אנדרסון, 1.5 מיליון דולר. אם ריד היה מממש את זכות השיבה שלו, עולה לישראל ורוצה לקנות כאן איזו דירה, הוא יכול היה לשכוח מהעקרונות והניסיונות, ולמצוא איזו תוכנית ריאליטי לשפוט בה". "רמי פורטיס שופט ב-X פקטור: בגידה בקהל המעריצים או צעד לגיטימי בקריירה שלו?", שואלת כותרת המדור "ראש בראש" שבפתח מוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות. עינב שיף חתום על הטור שמודפס מתחת לבוהן הפונה כלפי מעלה וצבוע כחול. בין היתר מזכיר שיף כי בשנות ה-90 הקליט פורטיס תשדיר שירות שהתריע מפני נזקי השמש, כך שהטענה על התמסחרות אינה חדשה. יקיר אלקריב חתום על הטור שמודפס מתחת לבוהן הפונה כלפי מטה וצבוע אדום. הוא מביע אכזבה מהזמר שהעריץ. "מה אתה אומר למעריצים שלך שטוענים שהתמסחרת כשהלכת לריאליטי?", שואל עופר מתן את הזמר רמי פורטיס במגזין התל אביבי "טיים אאוט". "אני מכבד את מי שאומר את זה, באמת, אבל מצד שני אני ממש לא מרגיש מבוכה או צורך להצטדק", עונה פורטיס. "אחרי כל כך הרבה שנים שאני עושה הופעות ואלבומים והופעות ואלבומים, אמרתי רבאק, אני כבר זקן, בא לי משהו אחר". "בטח משלמים טוב גם", מעיר מתן. "הגיע הזמן שישלמו לי טוב, לא?", משיב פורטיס. "אנשים אולי חושבים שאני מיליונר אבל זה ממש לא ככה". אלקריב לא חושב שפורטיס מיליונר, הוא חושב שהזמר מסמל אלטרנטיבה שנכנעה למיינסטרים. אלקריב נזכר כיצד הגיב בשנת 1978 לשיר "רד רד מעל מסך הטלוויזיה שלי" ומביע צער על השתתפותו של פורטיס ב"מגיפת הבידור העדרי של ערוץ 2". "אם התרבות האלטרנטיבית הישראלית עוד החזיקה כמה מאחזי התנגדות אחרונים", כותב אלקריב, "כשאתה רואה את פורטיס עובד בשביל הדודים הרעים, אתה מבין שהפסדנו. לא בעוד קרב, אלא במלחמה כולה". מבזק חדשות הבידור לאלקריב: אתה כותב בידיעות אחרונות, העיתון שהמציא את המיינסטרים הישראלי המסחרי כמה עשרות שנים לפני שערוץ 2 עלה לאוויר, העיתון שמקדם את "מגיפת הבידור העדרי" מעל עמודיו מדי יום ביומו, העיתון שראוי לתואר "הדוד הרע" לא פחות מזכיין של ערוץ 2. יש לך מלוא הזכות להתאבל על סחיפתו של פורטיס בזרם המרכזי, רק לא מעל עמודי ידיעות אחרונות.

יחיאל אקשטיין, נשיא הגוף שרוכש מידיעות אחרונות מנויים בהיקף של כמיליון דולר בשנה, מצוטט הבוקר בעיתון בידיעה מאת נעם ברקן שעוסקת בהצעת חוק הנוגעת לקשישים בישראל. גם תצלומו של אקשטיין מתפרסם בידיעה, לצד תצלומו של יוזם הצעת החוק, חבר כנסת שלפי מיטב ההערכות מחזיק בסך-הכל במנוי אחד לידיעות אחרונות. בעמוד האחורי של ידיעות אחרונות מתפרסם תצלום גדול של טיטי איינאו, מלכת היופי של ידיעות אחרונות, ותצלום קטן יותר של שלמה ארצי, בעל טור במוסף הדגל של העיתון. במדור הרכילות של "גלובס" מדווח כי דנה דנקנר, בתם של אורלי ונוחי דנקנר, עבדה כמלצרית באירוע השקת הקולקציה החדשה של תכשיטי ה.שטרן, שנערך במסעדת טופולופומפו. "דנקנר לא ממש הבינה את הפליאה, שכן היא עובדת במקום כדי להרוויח כסף כיס ממש כמו סטודנטיות רבות אחרות", נכתב.

בהארץ מתפרסם דיווח מתורגם מה"גרדיאן" לפיו בית משפט בלונדון דחה אתמול את בקשתם של המו"לים למנוע בצו את הקמת גוף הפיקוח החדש על כלי התקשורת. גילי איזיקוביץ מדווחת במוסף "גלריה" של הארץ כי משטרת ישראל עומדת לסגור את תיק החקירה נגד שרון גל. "חבל שעברתי שבעה מדורי גיהינום, חצי שנה של עינוי דין, השמצות ורפש", מסר גל. "אני מקווה שכל אחד מהמעורבים יעשה חשבון נפש ושאמצא כוח לחזור לעשייה". ענת רואה ותומר גנון מדווחים ב"כלכליסט" כי הכונס הרשמי מתנגד לדרישת מפרקי מעריב שלמה נס וירון ארבל לקבל שכר של 5.3 מיליון שקל, וטוען כי ראוי לפסוק להם שכר של 839 אלף שקל בלבד. בכפולת האמצע של מעריב מדווח, על סמך פרסום ב"וושינגטון פוסט", כי ה-NSA פרצה למרכזי אחסון המידע של גוגל ויאהו ועוקבת אחר מאות מיליוני גולשים בעולם. לידיעה נלווה תרשים שהכין אחד מאנשי הסוכנות, ואשר הודלף על-ידי אדוארד סנודן. "הקמפיין הנוכחי נגד האוזר הוא לא יותר מאוסף שטיקים ישנים שלא עברו עידכון ל־2013", כותב אמיר זיו במוסף "כלכליסט" על הקמפיין נגד יו"ר רשות ניירות ערך שמואל האוזר. זיו מבקר את הקמפיין ("שילוב מסוכן של מתקפה מילולית בעלת ניחוח מאפיוזי ושל אנונימיות הלקוחה מאותם מחוזות"), וגם את האיש שמאחורי הקמפיין, רונן צור. לא רק על הטון האלים. "אף אחד לא עדכן את צור שהעסק התקדם. שסף הרגישות עלה, השיח הציבורי נעשה מתוחכם יותר, ופרובוקציות בוטות ממתינות לנו בפינה השמאלית של כל אתר חדשות, קצת מתחת לסרטוני החתולים המנגנים", טוען זיו. "מהבחינה הזאת הקמפיין נגד האוזר הוא גם עילג, גם חסר מסר ברור וגם נטול אפקטיביות".