שלוש לקראת בוקר. תל אביב מתמרקת לקראת עוד יום שישי של בילויים, כיף, קניות ושוטטות אינסופית במקומות החדשים הנפתחים/נסגרים חדשות לבקרים, בקצב המהיר יותר ממהלכם של מחוגי השעון. בחדשות הודיעו, זה עתה -
ממקורות זרים כמובן - על זהותם הטריטוריאלית של המטוסים שהיו מעורבים בתקיפת יום האתמול בסוריה. הקריין ידע להוסיף ולדווח -
ממקורות זרים כמובן - כי מטוסים ישראלים פגעו בשיירה של טילי סאם-8 שהיו מיועדים לחיזבאללה, בדרכם מסוריה לארגון טרור זה.
בשעה זו נמצא רחוב אבן-גבירול בשלב שבין קריעת חוטי השינה האחרונים של שנת לילה מקוצרת, לבין פיהוק ראשון של מי המוכן ומזומן ליום עמל חדש. נכנסתי לדלל. המקום המה בני תשחורת שדבר וחצי דבר לא היה להם עם תקיפת מטוסי צה"ל -
לפי מקורות זרים כמובן - יום אתמול, בלטקיה. עיניהם היו נשואות אל פיסת הבצק, הדקה - דק מן הדק - שאבי דלל העיף במיומנות מעלה, חזר והעיף אותה - בשנית ובשלישית – מעלה-מעלה, תוך שביני לביני כשנחתה היא על קרקע יציבה, רידד הוא אותה לדקות שהשביעה את רצונו. אחרים נעצו מבטם בתנור, תוך שהם מצפים שהבצק, רוטב העגבניות והגבינה שהושמו אל תוך תוכו, יצאו כבר אליהם, בדמותה של פיצה מהבילה.
הסתכלתי עליהם. רובם היו בגילים שבין 16 שנה ל-18 שנה, גיל שבו מגלים נערים צעירים את מיניותם ומחצינים אל חוץ גבריותם, בשפה
"גברית" לעילא ולעילא. הללו החליפו משפטים חדים ובוטים עם דלל, שלא טמן לשונו בצלחת. אל כל אחד ואחד מהם, כיוון הוא צרורות ממקלע לשונו, כולם קליעים מקוריים מבית-מדרשו הוא, תוך שהוא אילץ אותם, במקרה הטוב, לשתוק, ובמקרה הרע, לשלוח לעברו דברי גידופים נגדיים. המגדפים היו אלה מביניהם שהרגישו עצמם נעלבים מדבריו. לדלל כנראה זה לא היה אכפת כלל וכלל. הוא המשיך לחבוט בהם, עוד ועוד, עד שגם אחרוני הדברנים שבהם השתתקו. עכשיו חגג הוא נצחונו עליהם והעביר מבטו מקצה אחד של חנותו אל קצה השני, תוך שהוא שולח בהם מבט ממזרי. עתה - עתה פתע פתאום, התכנס הוא אל תוך מעטה ומחסה השתיקה. שתק ושתק הוא ולא נפל לכל מלכודת מילים שניסו לטמון לו, עזי פנים שבהם.
ביני ובינם
יצאתי אל חוץ, אל חשכת הבוקר, ולא הבנתי מדוע ועל שום מה אין רואה אני נצנוצי וזנבות של אור בשולי רקיע. פתע נזכרתי שהתחלף שעון הקיץ בשעון חורף ורחק מרחקו של אור השחר ממני בשעה תמימה. הבטתי מחוץ אל פנים וחשבתי לעצמי; ילדים אלה, שעוד קט יהפכו לגברים, מה לי ולהם? מה החוט הדק המקשר בינם לביני וביני לבינם, למעט היותנו, כולנו, בעלי אזרחות ישראלית וחלקם אף דובר - בשגיאות הרבה - את השפה העברית. נזכרתי בדבריו של אליסף שאמר לי, כי היום כבר אין הרבה קוראי ספרים בעבר.
"כעת", אמר הוא,
"ישנם קוראי פייסבוק. ההולכים ברחוב כשמבטם נעוץ וחוטמם תחוב אל מעמקי פייסבוק זה או אחר".
בכלל חשבתי לי, זה עולם הולך ומשתנה. פעם טענו כי תקופה של דור הינה תקופה שבין 25 שנה ל-30 שנה ואני יכול להישבע, בנקיטת חפץ, כי די בתקופת זמן של 10 שנים בלבד, כדי ליצור תקופת דור.
"תקשיב", אמרתי לאחד מחבריי, תוך כדי שיח לוהט על השתנותם של דברים בעולמנו אנו,
"אתה רוצה לומר לי שצעיר בן 18, שזה עתה התגייס לצה"ל ואחיו שגילו 28 שנה, הינם בני אותו דור". השתתק בן שיחי, תלה בי עיניים עגומות ונענע בראשו מעלה ומטה כאומר:
"אכן הצדק עמך".
עולם משונה
מעניין לעניין, באותו עניין, הנה שבו מחשבותיי ונדדו אל עניין תקיפת יום האתמול בסוריה. כל כך ציפיתי בסוף שידור הידיעה ברדיו למשפט השגור והשגרתי, לפיו:
"כל מטוסינו שבו, בשלום, לבסיסם", עד שלא נתתי דעתי לכך, כי מבחינת ממשלת ישראל - וצה"ל בכללה - לא התרחשה כל תקיפת מטוסים ביום האתמול בסוריה. ואם לא התרחשה תקיפת מטוסים ישראלים, בסוריה, מה לי "שבו בשלום לבסיסם" ומה לי "לא שבו בשלום לבסיסם", שכן עניין זה לא מענייננו הוא כלל וכלל.
אין ספק. אין לי כל ספק שהוא, כי את תקיפת המטוסים, יום אתמול, בלטקיה, שבסוריה, לא ביצעו מטוסי חיל-האוויר, שהרי מה לא עושים בשביל הכבוד. וכידוע, חשאיות ומסתורין אינם הולכים יד ביד עם פרסום. ואם פרסום אין - כבוד מנין?
על פעולות התקפיות חמורות פחות ניצתו,
בעבר, מלחמות בהיקף של מיני-מלחמות-עולם בין בני אומות שונות. והנה - עתה - בפתיחת המאה ה-21, מתבצעות פעולות התקפיות מצד גורם זה או אחר, בארץ זו, והכל מחרישין - אין מי שיפצה פה ויצפצף, ובייחוד האומה הסורית המותקפת. האם דבר זה נובע מכך שסוריה שקועה, ראשה ורובה, במלחמת האזרחים שלה, או שבפנינו מסתמן שינוי מהפכני בהתנהגות של עולם משתנה? התנהגות של מי המותקף,
פעם אחר פעם, תוך הפרת זכות הטריטוריאליות שלו, חדירה גסה לתחומה, פגיעה בציוד ובמתקניו, על אדמתו בידי כוח עוין, ואין מוחה. אין מגנה. אין מתגונן. פשוט אין אחד גדול וריק מכל מעשה נגדי או תגובה - לפחות מילולית -שהיא, מן הצד הנתקף. הוא אשר כתבנו, בתחילתם של דברים - עולם שונה ומשונה.