יש להכריז על מרבית חצרות החרדים ותומכיהם ככת דתית (שמוצאה מהיהדות כמו השומרונים, הקראים והשבתאים), יש להתייחס אליהם כאל גוף עויין (ממש כמו לתנועה האיסלאמית), לדאוג שחוק השבות לא יחול לגביהם לעתיד, ולאסור לשווק במשק את אישורי הכשרות שלהם.
אין לדרוש מהם התייצבות לצבא או לשירות לאומי. יש לדרוש מהם על הצהרת אמונים למדינה והמסרב יסווג כתושב, כאחד שאינו זכאי לבחור או להיבחר, וככזה שאינו זכאי לכל תמיכה כלכלית וחברתית, לא לקצבאות ביטוח לאומי מכל סוג או סובסידיות למיניהן (למעט לאלו המשלמים מיסיהם).
ולכל הבלוגרים שיגיבו בשלילה למאמר זה, ברצוני להזכירכם כי מגזר זה לא שאינו תורם כלל לכלכלה לביטחון ולחברה, הוא גורם מעכב בנושא החינוך, ומנסה לפעול פוליטית רק לקידום ענייניו על חשבון היישוב החילוני... וכן! זה אכפת לי מאוד!
אז עליי לומר כבר עכשיו שאינני מתרגש מכם מהזכרת השואה (שאגב הייתה פחותה בהרבה לו הרבנים היו מעודדים את קהלם החרדי לעלות לארץ ישראל במקום למנוע זאת בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת).
לא אזיל דמעות להשתפכויות על בית סבא, והחיים בעיירה, אני גם בז לעכו"ם שבינינו עם כל השטויות על מקובלים וסוחטי כספים חרדים בכשפים ובקמיעות ואלה המתרפקים על קברי צדיקים. אני למשל מתחלחל למילה "מורשת" ככל שזה נוגע לרב
עובדיה יוסף (כמי שהעמיד שני דורות של ילדים, רק לומדי תורה ללא שירות צבאי וללא מקצוע), כל אלו לא יזיזו לי ולאנשים כמוני, חוץ מהצער הרב שאתם, "יפי הנפש", לא קולטים את הסכנה החרדית וכך גם תמותו באיוולתכם.