נכון לעכשיו, סבא"א מבצעת ביקורות באירן מכוח מה שמכונה (בטעות) הפיקוח (safeguards) "הכוללני" או "המקיף". בשל ההיקף המוגבל למדי של הסדרים אלה, סבא"א פרסמה את 'הפרוטוקול הנוסף' להסכמי הפיקוח הנוכחיים, המעניק לפקחים מרחב פעולה רב יותר לביצוע תפקידם. למרות שאירן חתמה על הפרוטוקול הנוסף, היא לא אשררה את חתימתה ולסבא"א אין כל סמכות לעשות משהו בעניין זה. דוחות סבא"א התקופתיים למועצת המנהלים שלה ולמועצת הביטחון של האו"ם כללו סעיפים רבים אותם לא ניתן היה לאמת, כמו גם שאלות רבות, הקשורות להיבטים הצבאיים לכאורה של תוכנית הגרעין האירנית, שכבר הוזכרו לעיל, ואשר נותרו לפי שעה ללא מענה. לשם דוגמה, אירן לא התירה לסבא"א לבקר באתר בפרצ'ין, ששימש על-פי החשד לפיתוח מנגנוני נפץ.
ההסכם שנחתם בין סבא"א לאירן כולל שישה סעיפים:
- מתן מידע וגישה מבוקרת למכרה [האורניום] גצ'ין
- מתן מידע וגישה מבוקרת למפעל לייצור מים כבדים
- מתן מידע לגבי כל כורי המחקר החדשים
- מתן מידע מזהה על 16 אתרים המיועדים לבניית מפעלי כוח גרעיניים.
- הבהרות להצהרה של אירן בדבר מתקני העשרה נוספים
- הבהרות נוספות להצהרה של אירן ביחס לטכנולוגיית לייזר להעשרה שברשותה
מה פירוש סעיפים אלה, ועד כמה הם רלוונטיים לניסיון להשיג מידע מלא על המצב והיכולות של תוכנית פיתוח הגרעין של אירן? ראוי לציין שאף אחד מהסעיפים הללו אינו מחייב על-פי הסדרי הפיקוח הנוכחיים עם אירן, ולאור זאת, הסכמתה אליהם מעידה על רצון טוב מצדה אולם, האם הם בעלי משמעות?
מכרה האורניום בגצ'ין הוא כמובן מעניין, אולם האם הוא המקור היחיד באירן לאורניום? מים כבדים הם חיוניים לכור באראק, שנמצא בתהליכי בנייה. המידע שייאסף יכול לכלול פרטים על קצב הייצור וכמויות שהופקו. עם זאת, המידע החשוב ביותר הוא דרגת טוהר המים הכבדים. מדובר בשאלה של כן או לא. אם הם לא טוהרו מספיק, כור IR-40 באראק פשוט לא יפעל. הסעיף הנוגע לכור המחקר החדש הוא אולי המעניין ביותר. השאלה היא אם סעיף זה כולל גם מידע בנוגע לכור באראק שנמצא בתהליך בנייה, ואשר סבא"א מנסה להגיע אליו מזה זמן רב. מתן מידע באשר לאתרים לפעילות גרעינית עתידית אינו תורם דבר לשיכוך החששות הנוכחיים בנוגע לתוכנית הגרעין של אירן. שאלת ההעשרה בלייזר היא מסקרנת, שכן מדובר בטכנולוגיית העשרת אורניום נוספת, ורצוי לדעת על התקדמותה של אירן בתחום.
מאידך-גיסא, אם יוגדרו הנושאים הבוערים שניצבים בפני סבא"א נכון לעת הזאת, הם יכללו את הבאים: היכולות והתוכניות של אירן להרחבת התוכנית להעשרת אורניום בצנטריפוגות גז, לרבות הייצור והיכולות של סוגי צנטריפוגות חדשים; סוגיות צבאיות הנוגעות למחקר ופיתוח של מנגנוני נפץ; התכנון המעודכן והמפורט של כור המים הכבדים באראק, ונושאים נוספים שפורטו בדוחות סבא"א התקופתיים.
המידע והגישה
לפיכך, ההסכם החתום בין סבא"א לאירן הוא במובן מסוים ניצחון ריק מתוכן עבור סבא"א (והקהילה הבינלאומית). למרות שאירן הסכימה לכמה ביקורות שאינן נכללות בהסכמים הקיימים, ביקורות אלה אינן הדבר החשוב להערכת התפתחות תוכנית הגרעין האירנית, שתימשך ללא קשר לממצאי הפקחים. יתרה מכך, הניסיון האירני הקבוע להרוויח זמן, ניכר כאן בברור: המידע והגישה, על-פי הסכם זה, יינתנו בתוך שלושה חודשים. ובאשר לעתיד - ההסכם מציין, כי "צפוי ששיתוף הפעולה מצד אירן יכלול מסירה במועד לסבא"א של מידע על מתקני הגרעין ועל יישום אמצעי שקיפות מצד אירן. הפעילות תמשיך להתבצע במתכונת של צעד אחר צעד".
אולם, כאן עולה שאלה בסיסית יותר: מה הציפיות שלנו ממערכת הפיקוח של סבא"א. על-פי הגדרת סבא"א, "תפקידה העיקרי של מחלקת הפיקוח הוא להרתיע תפוצת נשק גרעיני באמצעות גילוי מוקדם של שימוש לרעה בחומרים ובטכנולוגיות גרעין ובאמצעות היכולת להבטיח שמדינות יכבדו את התחייבויותיהן להנחיות". בשל חופש הפעולה המוגבל ביותר של הסוכנות באירן, היא יכולה לעשות מעט מאוד כדי להרתיע את אירן מהשגת נשק, כפי שגם ניתן היה לראות מדיווחיה, ובוודאי שהיא אינה יכולה להבטיח זאת, אלא לכל היותר לדווח על חששות בנוגע לתוכניות של אירן. עוד טעות שגורה היא ההנחה שבמידה שסבא"א תאתר דבר מה חריג היא תוכל לפעול בנידון. אולם זה לא המצב. היא יכולה לדווח על מה שראתה ומצאה, אבל לא יותר מכך. לכן, גם אם הפקחים יזהו הפרה חמורה מאוד של ההסכם, לכל היותר ביכולתם לאמת את העובדות ולדווח עליהן. הם יכולים להתריע (אם לא מונעים מהם לעשות כן), אך לא מעבר לכך.
כך שלמרבה הצער אנו מגיעים למסקנה שלמרות שניתן לומר על ההסכם ש"טוב שהוא ישנו", אין לו הרבה מה להציע מעבר לאפקט פלסבו, קרי למצב שבו החולה, במקרה הזה העולם, מאמין שהוא מקבל תרופה אמיתית לחוליו בשעה שהוא לא.
ולבסוף, איזו השפעה יכולה להיות להסכם זה על שיחות ז'נבה בין אירן לבין מדינות ה-P5+1? בנושאים הטכניים - מעט מאוד. עם זאת, ניתן לראות בכך הצלחה ל"מתקפת הקסם" האירנית, בכך שהוא מוכיח שניתן להגיע עמה להסכם. הבעיה היא שערכו המעשי מועט.
