כאשר משקיע רציני מגיע למנהל תיק השקעות, מנהל ההשקעות ראשית מברר עם המשקיע מה הם צרכיו ורצונותיו. הוא מברר כמה כסף זמין להשקעה, תוך כמה זמן יצטרך המשקיע להשתמש בכסף שהשקיע (אופק ההשקעה), עד כמה המשקיע מסוגל ומעוניין לסכן את ההשקעה בתמורה לסיכוי להרוויח בגדול והאם המשקיע זקוק להכנסה שוטפת מהשקעותיו או שניתן להשקיע את הרווחים חזרה בתיק ההשקעות.
חמוש בכל המידע הזה, מנהל תיק ההשקעות סוגר עם המשקיע מדיניות השקעה שלה הוא מחוייב ומנהל את ההשקעות בהתאם למדיניות שנקבעה. כאשר מבצעים השקעות, ישנן השקעות שהן מסוכנת יותר מאחרות. לרוב, ככל שהסיכוי להפסד גבוה יותר, כך גם הסיכוי לרווח עולה. בתיק השקעות מוצלח קיים תמהיל של השקעות הכולל השקעה במניות לצד השקעה באג"ח, סחורות לצד מט"ח, השקעה בחו"ל לעומת השקעה בארץ, השקעה בסוגי תעשיה שונים ועוד. כאשר התמהיל מגוון מספיק, גם אם חברה אחת תיפול - ההשקעה לא תרד לטמיון, כי היא מוגנת ומגודרת על-ידי השקעות אחרות שייתכן שנשאו רווח באותה התקופה.
כאשר מנהל תיק ההשקעות מנהל תיק השקעות משותף -
תיק של קרן נאמנות - הוא אינו מסוגל להגיע להחלטות הללו מול המשקיע, כיוון שאין לו משקיע אחד, אלא רבים. לכן, במקום לשבת עם כל משקיע ומשקיע, קרן הנאמנות מפרסמת תשקיף שבו היא מכריזה על מדיניות ההשקעות שבה היא תנקוט.
למעשה, האחריות עוברת לידיו של המשקיע, כי עליו לבחון את התשקיפים השונים ולהחליט איזה מהם מתאים עבורו - עבור צרכיו ורצונותיו. משקיע חובב סיכון, יבחר בקרן המשקיעה באפיקים בעלי סיכון גבוה (לרוב - מניות), לעומתו משקיע שמעוניין לשמור על ערך הכסף ופחות מחפש רווחים גדולים - ישקיע בקרנות כספיות הנחשבות בטוחות או סולידיות יותר.