מי הם אנשי מעמד הביניים הכורעים תחת הנטל? רבים מהם אלה המורים, השוטרים, העובדים הסוציאליים, פקידי האוצר, אלה ששפר חלקם שלא להיות עובדי קבלן, ואלה שאינם בכירי הייטק ואינם אנשי עסקים מרובי ממון.
להעלות את השכר בסקטור הציבורי ב-50% - למעט בכירים
שר האוצר אומר
שרוצה הוא שמעמד הביניים ירוויח יותר. אם הוא כל כך רוצה, מה מונע ממנו לתת תוספת שכר של 50% לכל אנשי מעמד הביניים שהוא בתפקידו כשר אוצר המעסיק הישיר שלהם? כמובן למעט הבכירים שבהם! כלומר, למעט מנכ"לים, חברי כנסת, שרים, שופטים, קצינים מדרגת תא"ל ומעלה (ומקביליהם בכל שאר רשויות הביטחון).
מה זו הצביעות הזו? שר אוצר שבאמת סובר שמעמד הביניים צריך להרוויח יותר, יכול להביא לכך בהחלטה של רגע, הכל בסמכותו, הכל בידיים שלו, אז מדוע אינו פועל כך? על מי הוא עובד באומרו "צריך שמעמד הביניים ירוויח יותר". אם צריך, אז יאללה, שידאג שירוויחו יותר, לפחות אלה שהוא משלם את משכורתם במסגרת תפקידו!
עבודה בעיניים או עיתונאי בבגדים של שר
אז האם הוא באמת עובד עלינו? האם זה אחד בפה ואחד בלב? ייתכן, אבל יש לעניין הזה הסבר מקל יותר, יש יאמרו מחמיר יותר. לטעמי, כבוד שר האוצר הנכבד עדיין חי בעולם העיתונות. הוא שוכח שדעותיו חייבות להתאים למעשיו, וככל שיש פער ענק ובלתי מוסבר בין דעותיו ומעשיו בפועל, הוא חייב בהסברים מפורטים מאוד מדוע הפער הזה לא התחסל ברגע שהלך לפוליטיקה או לכל הפחות ברגע מינויו לתפקיד שר.
עיתונאי מדבר מהרהורי הלב כי אין לו חובה לבצע את דבריו. לעומת זאת, שר שמביע דעה אחת, ובלי כל סיבה הנראית לעין מבצע מדיניות אחרת, הסוטה ב-180 מעלות מן הדעות שהוא מביע, אומר לנו רק דבר אחד: אינני מתאים לתפקיד שר. כאילו ממשיך בתפקידו העיתונאי. ההבדל הוא, שלשכתו ממומנת על-ידי הציבור תוך שהוא מתעלם לחלוטין מהאחריות המוטלת על כתפיו ומהסמכות שניתנה בידיו.
דברי חנופה לציבור הבוחרים, במקום מעש מגביר תחרות
ולגופו של עניין - אין זה מתפקידה של הממשלה להעלות את השכר של מעמד הביניים, מה גם שהעלאת השכר של מעמד הביניים תכניס את המדינה למרוץ אינפלציוני שעלול להיות חסר רסן. מי שחושב להעלות שכר למעמד הביניים, אנא יתחיל בקיצוצי מיסים לאותה שכבה, והרי רק לאחרונה העלו לה את המיסים, אז מה כל הברבורים האלה.
לכן משאת ליבו של כבוד השר היא משאת שווא, או לחלופין מצג שווא, וכל דיבור עליה יש בו משום דבר חנופה לציבור הבוחרים ותו לא. על הממשלה ליצור כאלה תנאי תחרות במשק, אשר יבטיחו מחירים הוגנים כבכל שאר מדינות העולם, וכך המדינה לא עושה דבר, לא בתחום המזון (עיין הפטור החקלאי), לא בתחום הדיור, לא בתחום עמלות הבנקים, וייתכן אף בתחומים אחרים, וזאת בניגוד לדוגמה להצלחה הכבירה של הממשלה הקודמת ואף קודמותיה בעניין הסכומים האסטרונומיים ששילמה משפחה בישראל לחברות הסלולר.