העמדה שהאחריות מוטלת על כתפי המבוגר האחראי היא חד-משמעית הן מבחינת חוק והן מבחינת מוסר. אולם ההתנהלות של הקטינות המעריצות מעוררת שאלה גם לגבי מידת אחריותן. ההצהרות של נערות אינטליגנטיות ובשלות מבתים "נורמטיביים" על ערגתן לקשר, עוררה בתקשורת הדיון על הגבול החמקמק שבין יחסי כפייה ומרות לרצון, בין ניצול מחפיר לתרבות עדכנית בין סלידה מהסלב להטלת דופי במידותיה של המעריצה.
הפסיכואנליזה העירה את תשומת ליבנו כי רב תהליכי המשיכה והדחייה שלנו כלפי אנשים מבוססים בעיקר על תגובות לא מודעות שהם מעוררים בנו. כלומר אנו נמשכים לאנשים מסוימים או חשים כעס בלתי רציונלי כלפי אחרים עקב רגשות דומים שחווינו באופן מקורי בילדות כלפי אנשים משמעותיים בילדותינו . לשיטתו של פרויד כשאנחנו פוגשים מטפל או אדם אנחנו נוטים "להשליך" עליו "להעביר אליו" רגשות לא מודעים הן בטיפול והן מחוצה לו. לשיטת הפסיכואנליזה ה"עברה הרגשית" מתעוררת בעוצמה חזקה במיוחד במצבים של אי שיווין, מפני שהם מזכירים את הקשר המקורי בין הילד לבין דמויות סמכותיות. למשל כאשר מדובר ביחסי טיפול עם איש מקצוע בתחום הרוח הנפש או הגוף שמייצג את בעל הסמכות. מעניין לציין כי גם החוק מגדיר את בעל המרות כבעל ההשפעה (ולאו-דווקא הממונה הישיר) כמו-כן כאילו הכיר החוק גם ב"תסביך אדיפוס" כאשר הצהיר ש כל שפערי הכוח והפרשי הגילאים בין הממונה לכפוף לו גדולים יותר כך נוטים יותר לקבוע ניצול של יחסי מרות".
לפי השקפה זו באופן הזה יש להתייחס לאהבה של מעריצות קטינות כלפי זמר בוגר. הרגשות מקורן בהערצה כלפי האב בגיל שלוש ארבע. כאשר הילדה מתאהבת באביה (תסביך אדיפוס) ומחזרת אחריו האב אמור להיות מספיק חזק כדי להכיל את ערגתה ולא להתפתות לגילוי עריות. רק כך נוצרת אצל הנערה ביטחון בסיסי במערכות יחסים בהמשך. כידוע לכל, כאשר הוא מתפתה לדחפים הוא ממיט עליה אסון. מנקודת מבט זו התשוקה של המעריצות כלפי סלב בוגר בשנים רבות היא סוג של החייאה של אותו קונפליקט רדום וקדום שהתפרץ מחדש במלוא העוצמה. ברב המקרים של ניצול מרות התברר שהבנות- נשים הן בעלות דימוי נמוך ומתוך ההערצה לבעל המעמד הן עלולים להתפתות או לפתות ליחסי אהבה. בקיצור הם יעשו את הכל רק כדי לחוש את עצמם "מיוחדות" ולזכות בהערכתו ובאהבתו של הסל. ספק אם ללא מעמדו הרם היו רוחשות כלפיו את אותה עוצמת הדחף.
מטבע הדברים בקרב הגברים נערות צעירות מעוררות מאווים ארוטיים כמוסים של אבות כלפי בנותיהם. אולם כמו במציאות אנו מצפים מבחינה מוסרית שבעל העמדה בין אם מדובר באב, בנשיא, בבוס או בסלב כ"אב אחראי" למעשיו.
לכן והמסקנה המתבקשת שיש להכיר מבחינה משפטית בהתאהבות בסלבים עם פער גילאים מובהק ממעריצות כניצול של יחסי מרות. בכל מערכת יחסים של הערצה או מרות שעולה על גדותיה מבחינה רגשית, מומלץ ששני הצדדים במקום להיסחף ייעזרו בעזרה מקצועית.
