ממלכת העבודה האבודה

לפני שממלכת עשרת השבטים נחרבה, היא התאפיינה בסימפטום החזק ביותר המאפיין התפרקות כללית - אי יציבות שלטונית. שלום בן יבש התנקש בזכריהו מבית יהוא, רק כדי ליפול בידיו של מנחם בין גדי לאחר חודש בלבד. פקח בן רמליהו התנקש בבנו של מנחם ולאחר שנים ספורות סבל מגורל דומה ע"י הושע. חוסר היציבות נפלה שכפרי בשל בידיה של ממלכת אשור, שהגלתה את עשרת השבטים ללא שוב. המצב הזה מזכיר מאוד את מפלגת העבודה של ימינו. מאז רצח רבין כל יושב מחוסל פוליטית ע"י טוען אחר לכתר. שבעה יושבי ראש התחלפו במשך 18 שנים, ואף אחד מהם לא רץ שתי מערכות בחירות רצופות. נראה שלפעמים הטוענים לכתר מייחלים להפסד המפלגה בבחירות רק כדי להוביל בעתיד. במצב כזה, אין פלא כי הציבור לא נותן אמון במפלגה - אפילו לא מצביעי השמאל, שמעדיפים להצביע למרצ או למפלגות מרכז. הרצוג כשלעצמו אינו מביא בשורה חדשה למפלגה. הוא לא נהנה מפופולריות חסרת תקדים בציבור הרחב, והוא לא יקנה לה את התחייה האלקטוראלית שבנט הביא לבית היהודי, או זהבה גלאון למרצ. גם בבחירות 2017 המפלגה ששלטה ללא עוררין בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה לא תהיה המנצחת, וספק גדול אם תשתדרג במספר המנדטים. כעת הגיע תורה של יחימוביץ' לשלם את המחיר. היו שאמרו כי הביאה עמה בשורה חדשה. צעירים אידיאולוגיים ומורעלים התפקדו לשורות המפלגה במטרה לשנות, ואכן המפלגה טיפסה בסקרים הראשונים של תקופת הבחירות האחרונה. זה היה למראית עין בלבד. שלי הציגה קמפיין מהוסס וחסר מעוף, ללא אג'נדה מדינית, שהתאפיין בעיקר בתקיפה חסרת מעצורים על ראש הממשלה נתניהו בכל אשר עשה, בכללם דברים שהיו קונצנזוס בעם. היא זגזגה בכל הנוגע להצטרפות לממשלה, ולא נתפסה כאלטרנטיבה בציבור הרחב. אפילו אחרי הבחירות, כאשר כלל הציבור מתייצב ללא עוררין מאחורי נתניהו במלחמתו אל מול ההסכם התמוה מול האירנים, בחרה יחימוביץ' לתקוף אותו בטענה שהוא פוגע ביחסי ישראל ארה"ב. היא לא נהגה בממלכתיות המצופה ממועמד לראשות ממשלה. נזכיר כדוגמה לכך את נתניהו עצמו כראש אופוזיציה בתקופת מלחמת לבנון השנייה, בה סייע ללא סייג במאמץ ההסברתי על הזכות של ישראל להגן על עצמה, והתייצב בכל הכוח מאחורי הממשלה, כראוי בעתות משבר. מכל הסיבות הנ"ל הליכוד נשארה מפלגה מובילה, והעבודה הפכה למפלגה מסואבת ומאוסה. כל מערכת בחירות שהעבודה לא מתחדשת ומציגה אלטרנטיבה אמיתית לליכוד מדרדרת אותה יותר ויותר. אם ב2003 19 המנדטים שהביא מצנע נחשבו לכישלון גדול, היום המספר הזה נחשב דמיוני. בכנסת הבאה הרצוג עלול למצוא עצמו עם מספר חד ספרתי של מנדטים בבחירות הבאות. אם זה יקרה, גם אם יקום המנהיג המיוחל, זה עלול להיות מאוחר מדי. מקומה של מפלגת העבודה בהיסטוריה של המדינה יהא בדיוק אותו מקום של ממלכת ישראל הקדומה - אימפריה בעבר, שבהווה נותר ממנה רק זיכרון רחוק.