הניסיון לרצח האחיינית בת השבע על-ידי דודה, דחיית בקשתו של
רוני רון רוצח בתו רוז פיזאם להשתתף בסדנת הורים, וההכרזה על קרינה בריל, רוצחת ילדיה, ככשירה לעמוד לדין - מעלים את השאלה מי נהנה מחסינות פסיכיאטרית בעיני החוק ומי זכאי מעבר לטיפול תרופתי לתוכניות שיקום נפשי. בתמצית, הזכאות לחסות פסיכיאטרית תלויה בהערכה אם הרוצח הוא פסיכוטי. ההחלטה לשיקום תלויה בהאם בהערכה אם אין מדובר בפסיכופת.
ההבדל בין פסיכוטי לפסיכופת
במצב פסיכוטי הרוצח סובל מסימפטומים מובהקים של מחלת נפש, כגון חזיונות או דמיונות שמקשים עליו את תפישת המציאות. ככל שעוצמת התעתועים גוברת, מתעצמת הסכנה שינקוט בתגובה קיצונית פורצת נורמות, מוסר וחוק מקובלים.
בבית המשפט, המונח "התקף פסיכוטי" מתייחס למצב נפשי כאוטי שבו אדם מופעל מדמיונות, מקולות וממחשבותיו שלו, עד שאיבד את שיפוט המציאות באותו אירוע ספציפי. אם הטענה של הדוד מנתניה ששמע קולות שאמרו לו להרוג את אחייניתו תימצא אמינה, רוב הסיכויים שייהנה מחסינות פסיכיאטרית. כלומר, ייחוס המעשים למחלת הנפש ישחרר אותו מאחריות פלילית.
מטבע הדברים שקל יותר לעשות זאת כאשר יש לו עבר פסיכיאטרי. למשל סבל לאורך שנים ארוכות ממחלה שטופלה באופן תרופתי על-ידי תרופות אנטי-פסיכוטיות, מייצבי מצב רוח, או תרופות לריסון התנהגויות אלימות. קל וחומר כשהוא בעל עבר של אשפוזים פסיכיאטריים וליקויים בתפקוד החברתי. בהעדר עבר פסיכיאטרי, קשה יותר להוכיח שהרצח התבצע במצב פסיכוטי.
האישיות שמאחורי החולי
אנשים שנקלעים למצבי טירוף יש להם בדרך כלל הפרעות חמורות במבנה האישיות. המונח הפרעות אישיות מכוון למגוון פרופילים של תכונות אופי קיצוניות שמתעצבות בילדות, מתגבשות בבגרות ומקשות ומשבשות את יכולת התפקוד של האדם בחברה, בעבודה וביחסים חברתיים. למשל הפרעות נרקיסיסטיות, סכיזואידיות, פרנואידיות.
בהפרעות באישיות, להבדיל ממחלות נפש, נשמר בוחן המציאות, אך לעיתים תחת לחצים ייתכנו גלישות למצבים מאוד קיצוניים. אנשים כאלו, למרות העובדה שהם מפתחים בעוצמה חריפה שנאה, קנאה, אהבה "חולנית"-אובססיבית ותגובות זעם קשות, בוחן-המציאות שלהם תקין. אם רוצים להגן עליהם בבית המשפט בטענה פסיכיאטרית, צריך להוכיח שבאותו אירוע ספציפי אכן גלשו לאפיזודות פסיכוטיות - לפרק זמן של מספר שעות או ימים. כלומר, להוכיח שבעת המעשה הם איבדו את הקשר עם המציאות.
עד כאן לגבי הזכאות לחסינות פסיכיאטרית. לדוגמה, לגבי קרינה בריל הפסיכיאטר קבע כי הייתה שרויה בדיכאון שגרם לה לרצון לשים קץ לחייה וחיי ילדיה, אבל חרף מצבה הקשה הייתה בעלת תובנה כלפי מעשיה והשלכותיה.
הרצחת וגם שוקמת?
כל האנשים בעלי המצפון שהפנימו בילדותם נורמות וערכים ונקלעו למשבר פסיכוטי או למצב נפשי כאוטי ניתנים, עקרונית, בנוסף לטיפול התרופתי, להסתייע בתוכניות שיקום. לעומת זאת, הסיכויים לשיקום ממשי קלושים כאשר התשתית של האישיות מאובחנת כפסיכופתית. המונח פסיכופת הוגדר בשנת 1835 על-ידי Pritchard כדי לתאר אדם הסובל מ"טירוף מוסרי", כלומר אדם שאינו מסוגל לנהוג ביושר ובהגינות במהלך חייו.
המינוח המודרני הוא הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית המתבטאת בדמות נוכלים, רוצחים שכירים, מתחזים ובדמות מי שמועל באמון ללא הנד עפעף למטרות רווח אישי. לכישורי הרמאות שלהם חוברות לעיתים קרובות סגולות ייחודיות של אינטליגנציה גבוהה וקסם אישי. גם כאשר הם נוכחים לדעת, שתוצאות דפוסי ההתנהגות שלהם הן מכאיבות בטווח הארוך יותר, הם לא מסוגלים ללמוד מהניסיון, וגם הענשה חוזרת אינה עוזרת.
בעטיים של אנשים כאלו הפוליגרף אינו קביל בבית המשפט והם גם אינם ראויים לתוכניות שיקום. הטיפוס האנטי-סוציאלי אינו חש אשמה או חרטה, מצפונו אינו מייסר אותו והוא נוטה להצדיק את מעשיו בהאשמת הקורבן, או לחלופין להתעלם מהם באדישות מוחלטת. מסיבות אלו, בדרך כלל כשהם פונים לטיפול או מבקשים שיקום, אין המוטיבציה נעוצה בתקוותו להשיג רווח משני מהטיפול, כגון לקדם את סיכויי השחרור. לפיכך, רוב הסיכויים שההחלטה לסרב לרוני רון, רוצח בתו, להשתקם בסדנת הורים, אינה רק תגובת בטן לאירוניה אומללה, אלא החלטה מושכלת.
ההחלטה להעניק עיר מקלט פסיכיאטרית לדוד שרצח את אחייניתו בת השבע תלויה בהערכה אם היה שרוי במצב פסיכוטי. הזכאות לשיקומו, בנוסף לטיפול תרופתי, תהיה מושתתת לא רק על הערכת החולי אלא גם על הערכת מבנה האישיות שבבסיס המופרעות.
