מבין הפרשנים הרבים שעסקו בנושאי הגרעין האירני, יש חלק שעדיין נושאים עמם ביודעין או בתת-ההכרה את שרידי הגלותיות, הפחד וההתבטלות בפני הפריץ שלא יתרגז.
ההתנהלות הגלותית באה לידי ביטוי בדרך החשיבה, לא להרגיז את אובמה, לא להרגיז את "
האח הגדול", השומר והתומך והדואג לילד הקטן - ישראל, לצרכיו ולבטחונו.
ישראל וסעודיה מאוכזבות
כשהצירוף הזה מופיע ביחד, סימן ברור שבנימין נתניהו עשה מהלכים נכונים ואמיצים. האינטרס של חלק מארצות ערב, כולל מצרים וכולל טורקיה, שלא להזכיר את נסיכויות המפרץ הפרסי - רחוק מאוד מלהתלהב מאירן גרעינית.
ביבי לא נכשל. ביבי לא הצליח במשימה כפי שקיווה ורצה לשאוף. אבל אין מחלוקת על כך, שאילולי עמידתו הנחרצת והמנג'סת בעולם, ופעילותו באירופה ובארה"ב, תוך איומים על תקיפה, שלא היו איומי סרק - ההסכם בז'נבה היה נראה אחרת.
יש גם פרשנים אחרים
יש יותר מתונים, יותר אוביקטיביים, שרואים את התמונה הכוללת באור אחר, כמו האלוף (במיל.) עמוס ידלין, ראש אמ"ן לשעבר שטוען ש"אפשר לחיות עם ההסכם, חצי שנה", מאחר שיש בו אלמנטים חיוביים, שאם אכן יתגשמו כמצופה, ייתכן שההסכם הסופי יהיה טוב ליהודים.
חצי שנה מבוקרת ומפוקחת, לא תשנה את המאזן ולא את המצב. גם הסנאט והקונגרס בארה"ב לא מתלהבים מההסכם ומצפים לראות איך הוא יבוצע ואיך הוא יתקיים. לדעתם, אי-קיום יביא להחרפה רבה יותר של הסנקציות ואפילו מעבר לכך.
עמידתו האיתנה והאמיצה של נתניהו ראויה לשבח, לצד ביקורת לגיטימית, שאולי אפשר היה לעשות חלק מהדברים אחרת, אך זה לא פוסל את העובדה שהתעקשותו שמה את "הגרעין האירני" במרכז השיח האירופי והיה לו חלק נכבד בהחמרת הסנקציות.
אובמה הרגיע את נתניהו
אובמה צלצל לנתניהו והצהיר בפניו כי יתייעץ עמו לגבי ההסכם הסופי. אז אולי אובמה לא מתלהב מביבי, ואולי אפילו כועס עליו, אבל בהחלט לא יוכל להתעלם ממנו ולא יוכל לסובב אליו את הגב - לאור עמדת הסנאט והקונגרס שקרובים יותר לעמדת נתניהו מאשר לעמדת אובמה-קרי.
גם בעתיד, לאורך ששת החודשים של ניסיון ההסכם, צריך להמשיך ללחוץ, להתעקש להצביע על החגיגה האירנית המזויפת של "נצחון הגרעין האירני", אבל במיוחד ובעיקר מהמשך האיומים שלהם על רצונם בהשמדת ישראל.
בבאזל הרצל ייסד את מדינת היהודים. לא ניתן ולא נסכים שבז'נבה יהרסו אותה.