מדינת ישראל היא יצרנית של בעלי מוגבלויות ואת זה ניתן להסיק מתוך מספר תאונות הדרכים שמתרחשות כאן חדשים לבקרים. בנוסף לזה ישנן גם פעולות איבה שגבו במשך השנים את איכות חייהם של עשרות ישראלים שלא ישובו עוד לחיים נורמטיביים, ולבסוף הגורם שסוגר את הרשימה - כשלים רפואיים שתורמים לא מעט ליציבותו של המספר המפחיד שבדרך כלל לא מגיע לזווית העין שלנו.
בשבוע הזה אירוע אחד יירשם בספרי ההיסטוריה. חבורה של עשרה אנשים המטפסים לפסגת הר הקילימג'רו ביבשת אפריקה. אחת מפסגותיו מתנשאת לגובה 5,895 מטרים. המיוחד בחבורה הזו היא שכולם מתמודדים עם קשיים אך עם מאמץ רב הם מוכיחים כי יש ביכולתם לצלוח כל מכשול בדרך להשגת המטרה.
במילים אחרות אפשר להגיד שזו שאלה של בחירה איך להתבונן על החיים. זהו המסר שעולה מתוך משלחת הטיפוס הזו. אנשים אשר למראית עין אינם מתמודדים עם קשיים ספק אם יצליחו לסמן וי על אתגר כזה. ובכלל לכל אחד מאיתנו יש "שק" שהוא סוחב על גבו. השאלה שכל אחד מאיתנו צריך לבחון עם עצמו היא האם לקחת את זה כנטל או דווקא למקום שאפשר להתפתח ממנו כדי לראות את הרגעים הקטנים שיש לחיים להציע עבורנו ואותם לחוקק על לוח ליבנו שילווה אותנו בהמשך הדרך.
לעתים מתקבל הרושם שלאנשים המתמודדים עם קשיים יש דרישה מצד החברה הסובבת אותם שהיא תנגיש את עצמה עבורם, תכיל אותם, אך האם זה באמת מה שיאפשר להם לחוש את מה שרובנו כמהים לו במשך רוב שנות חיינו? הרצון לחוש שייך? חלק מקבוצה, משהו גדול יותר ובעיקר לדעת שאנחנו בעלי ערך עבור משהו אחר.
הצורך שלהם שהחברה תנגיש את עצמה עבורם הוא בקשה א-סימטרית, כי הם לא מזכירים כלל את העובדה שגם הם צריכים להצעיד את עצמם אל מקום של מפגש עם החברה. אם כל אחד מהם יתפשר מעט יהיה קל יותר להגיע למקום נכון, מפויס כזה שמותיר מאחור את כל המשקעים שנוצרו במשך שנים של תרעומת וכעס על רשויות המדינה שלא עושות מספיק כדי להפוך למקום בו לבעלי קשיים יהיה יותר נעים ונוח לחיות בתוכו.
לבסוף ניתן לומר בביטחון שהחברה הישראלית עשתה צעדים משמעותיים בשנים האחרונות בכדי לאפשר לאנשים המתמודדים עם קשיים לממש את עצמם ולהיות חלק אינטגרלי בחברה. הדרך עוד ארוכה, רצופת מכשולים אך גם רגעים קסומים שאותם צריך לנצור להמשך אל עבר חיים מלאי משמעות. עמותת אתגרים שנוסדה בשנת 1995 על-ידי קבוצת נכי צה"ל יזמה את הטיפוס על הר הקילמנג'רו ומוכיחה לכולנו שהרוח יכולה על הגוף ומה שצריך הוא רק למצוא את הדרך.