האם צדק בג"ץ - בהחלטה להדיח ראשי ערים

"החוקים דומים לקורי עכביש: החלשים נאחזים ברשתם, ואילו העשירים והחזקים קורעים אותם". (אנכרזיס) "מי שהכניס עצמו בדבר רע, ישיגו החשד". (פתגם עממי) אין בעולם - חוק שיכול לכסות כל האפשרויות של התנהלות אנושית. מבחינה משפטית יבשה - צודקים פרופ' פרידמן והשופט אליהו מצא, אבל כשנוצר מצב בלתי סביר בעליל, כאשר יש חשדות הנתמכים בראיות, כאשר היועץ המשפטי לממשלה סבור, שיש מקום להפוך את החשדות לכתב אישום, נוצר מצב משפטי חברתי מוסרי חדש. במידה והחוקים הקיימים - אכן מכסים את המצבים האלה, מן הדין להשתמש בהם, אבל במידה והם יוצרים חלל או מרווח שבו ניתן להתל בחוק, לעקוף אותו ולהמשיך כאילו דבר לא קרה והחשדות לא משפיעים על המשך תפקודו, חובתו של בית המשפט להתערב. אילו בתי המשפט היו פועלים - בקצב סביר ומהיר, ייתכן שלא היה מקום להתערבות בג"ץ, שהרי עם הגשת כתב האישום, ותוך 3-6 חודשים, המשפט היה מסתיים, הפתרון היה ברור ונהיר - זכאי או חייב. אבל כאשר המשפטים נמשכים חודשים ושנים - נוצר מצב אבסורדי שאדם שחשוד בהתנהלות פסולה ומחשידה ובשחיתות ציבורית, ממשיך בשקט את הקדנציה שלו הרגילה ולפעמים גם השנייה, מבלי שייתן את הדין ובלי לתת הסבר ותשובה למעשיו לציבור בוחריו.

חזקת החפות נכון, שחזקת החפות עומדת לכל אדם בכל תפקיד ובכל חשד/חקירה שמתעוררים כנגדו. יש מקרים והם הרוב - שיש לכבד חזקה ועיקרון זה, כל עוד הנושא אינו כרוך בשירות ציבורי, כל עוד אינו כרוך בחשדות כבדים של שחיתות ציבורית ובסיום מהיר של הליכי המשפט.

יש סבירות של זיכוי

בכל משפט, ויהיה זה המסובך ביותר, הקל ביותר, להוכחת האשמה, או המבוסס ביותר מבחינת הראיות, הסיכוי לזיכוי, קיים תמיד וכבר היו דברים מעולם והסיבות לכך רבות, מגוונות ולפעמים מפתיעות.

איש ציבור/פוליטיקאי - לוקח על עצמו סיכונים אחד הסיכונים הרבים, בשירות הציבור, שהוא חשוף לחשדות, להאשמות, לדרישה קיצונית של חשיפה ובעיקר ניקיון כפיים

השעיה, הדחה, הרשעה וזיכוי הם חלק מובנה בתפקידים אלה, ומי שלא יכול לעמיד בלחצים אלה, אל לו להיכנס למלכודת השירות הציבורי, שהוא לפעמים אכזרי ולא משתלם.

האנומליה שבהחלטה במידה ובג"ץ מוצא אדם חשוד עד כדי הדחה מתפקיד, והחוק היבש הקיים, מאפשר לו להמשיך ולתפקד או להיבחר שנית לקדנציה של 4 שנים, נוצר מצב מביך. מחד - אדם חשוד, אך עדיין בחזקת זכאי, מצד שני - ממשיך לקדנציה נוספת עם עננה כבדה, הקשורה בשחיתות ציבורית, זהו מצב שלא יכול להתקיים. הציבור הבוחר הציבור בערים ובמועצות המקומיות, הבוחר מחדש במועמד שהודח ע"י בג"ץ, אומר למעשה כי אותנו לא מעניין שהוא חשוד, בהתנהלות כלפינו ובכספנו, לנו הוא טוב ולכן רצוי שימשיך. מאידך - אפשר לטעון, באותו הגיון, כי מתן אפשרות לאישיות ציבורית, עם עננה וחשדות להמשיך לתפקד, הוא מבחינה ציבור וית ארצית, חברתית ומוסרית, מצב לא תקין ולא בריא.

חקיקה בכנסת - בעקבות החלטות בית משפט אין זה סוד, והמשפטנים ערים לכך, כי לא פעם ופעמיים בעבר, נחקקו חוקים שונים, או שופצו, או תוקנו, בעקבות החלטות בג"ץ או הערות של בית המשפט העליון - בנושאים שבהם המחוקק לא צפה, לא חשב ולפעמים לא קיווה שיהיה צורך בתיקון. אין בעולם המודרני - חוק שיכול לכסות או לצפות כל אפשרות של התנהגות אנושית או חברתית. בנקודה זו - תפקידו של בג"ץ ובית המשפט העליון, למלא את החלל, להעיר, להציע ולדחוף לתיקון הלאקונה ועל הכנסת למהר ולתקן את הנזילה בטרם הצפה.

חוק המסתננים לאחר שבג"ץ קבע שחוק המסתננים שנתן לרשויות אפשרות לכלאם לתקופה של 3 שנים, ללא משפט עד לגירוש, פסול ופגום ואינו עומד בסטנדרטים של שמירה על זכויות האזרח. הכנסת תיקנה אותו - והעמידה אותו על שנה אחת בלבד וזאת כדי להילחם בתופעה השלילית והמסוכנת לחברה ולמדינה, של מסתנני העבודה, שממלאים את אילת, דרום תל אביב ומקומות אחרים. מסקנה - איפה שבג"ץ רואה שהכנסת טעתה או לא סגרה את כל הקצוות, תפקידה להצביע להתריע ועל הכנסת לחוקק. חוק השעיות ראשי רשויות - שהוגשו נגדם כתבי אישום, נמצא לקראת חקיקה ופרסום, וזאת הדרך הנכונה החברתית, ציבורית, משפטית - לטיפול בסוגיה.