האירוע שאירע בפרלמנט הישראלי, השפלתה של ח"כ פניה תמנו - שטה בסירוב לקבל ממנה מנת דם, לא הייתה צריכה להתרחש אילו במדינת ישראל היו עובדים באופן מסודר וללא טיאטוע באזרחיה. דווקא במקרה זה הייתי בודק בזהירות את המילה "גזענות" ביחס לאי הרצון של משרד הבריאות לקבל את מנות הדם מבני העדה האתיופית. בפרשה רפואית סבוכה עם מחלות דם שפיקוח הנפש זועק מהם כדאי פחות לערוך מחזות תיאטרליים של "מאבק בגזענות" מצד אחד ומנגד להמשיך בשקט את אותה מדיניות ע"י אלה המגנים אותה. אם רופאים ומומחי רפואה החליטו לאסור על שימוש בדמם של אנשים ו/או נולדו במדינות מסוימות, הרי שאין לשחק כאן משחקי "ליבראליזם" וגם לא להשפיל תורמים בלקיחת דם ואח"כ בשפיכתו.
היריעה לאי לקיחת הדם רחבה יותר מאשר מדינת אתיופיה בלבד, והיא כוללת גם את דרום - מזרח אסיה וחלקים מדרום אמריקה, ואפילו את בריטניה שבימי ה"פרה המשוגעת".
אם הייתה באמת גזענות צריך לבדוק אחרת. צריך לבדוק האם באמת מקפידים לא לקחת את דמם של יוצאי הארצות האחרות שחיו במדינות האסורות, כמו שמקפידים לא לקחת את הדם של יוצאי אתיופיה. אם יתברר שעם אחרים - שאינם יוצאי אתיופיה אך ששהו במדינות שהן גם כן בעייתיות ומסומנות בשלילה במשרד הבריאות, ההתייחסות קלה יותר הרי שיש לנו כאן דין של גזענות אך אם יתברר ש"מגן דוד אדום" מקפיד עם כולם באותה מידה, אזי, אין כאן מקום לטעון שזו מדיניות גזענית.
אבל נחזור להתחלה - סדר צריך להיות. את האצבע המאשימה לא הייתי מפנה אל "מגן דוד אדום" אלא אל שרת הבריאות - גב'
יעל גרמן, ואל ראשי משרדה. גב' גרמן איננה יכולה לפטור את עצמה בהצטרפות למקהלת המגנים, כאילו לא הייתה כלל שייכת למשרד הבריאות. כשרה וכאישה פוליטית שניהלה מערכות מורכבות הרי שברגע שהיא שמעה על ההתרמה בפרלמנט היא גם ידעה ששם חברים שני ח"כים מהעדה האתיופית ועוד מסיעתה, "יש עתיד". גב' גרמן ודאי שזכרה מה אירע בעבר בנושא הדמים - תרתי משמע, של בני העדה האתיופית ולכן הייתה צריכה להיות מוכנה לעמוד בפני הבעיה הזו.
לכן אני שואל הייתכן ששרה כגרמן - המודעת לאחריות מיניסטריאלית, לא תדע מה אומרות התקנות של משרד הבריאות שעליו היא מופקת? אחת משתיים - או שהיא באמת לא ידעה ואז אוי לנו שזאת שרת הבריאות, או שהיא ידעה היטב מהתקנות אך ליד ח"כ תמנו - שטה היא שיחקה את "אנה טמבל", ואז אוי לנו ממוסריותה של השרה ומה"פוליטיקאית החדשה" הזו. אני מניח שהיא דווקא ידעה, שהרי אשת מערכת ועשייה היא ולכן המשחק שלה, שנעשה אח"כ, מתאים לה גם במסגרת היותה בעלת דעות שמאליות אך יושבת בממשלת ימין, ועוד עם אנשי ה"איחוד הלאומי" לשעבר. זו אותה אשת מר"צ לשעבר שהיום היא מאשרת את ההתנחלויות של
אורי אריאל, הסמן הימני של ה"בית היהודי". בגלל כל זאת צריך להפסיק עם מדיניות ה"בת יענה" ולומר בפנים את האמת הרפואית למי שצריך לשמוע ולא ל"שתות את הדם" לעדה שלימה, ואולי גם מעבר לעדה הזו.
לבני העדה האתיופית ישנה רגישות גבוהה לעניין הפלייתם וקל להם מאוד להצביע שוב ושוב על המושג גזענות אבל מושג זה אינו יכול להיות מטבע עובר לסוחר בלי שבאמת יהיה בו את תוכן האשמה. גם בשטח הדת הם טוענים לגזענות. וגם בשטח זה צריך לומר את האמת בלי טיוח, כי הטיוח עצמו היא הגזענות ה"נחבאת אל הכלים".
אסתכן כאן במבול של ביקורת אבל אטען כי גם אם יש כאלה שאינם מגדירים או מכירים בבני העדה כיהודים הרי אין זו גזענות משום שהמושג "יהודי" טעון בדיקה היסטורית, מורשתית ומעל לכל דתית. גזענות זה כאשר לא מאפשרים לאיש זה או אחר - משום מוצאו, קידום ו/ או סיוע ועזרה לעומת האחרים שהם ממוצא או ממעמד אחר. אם לא יקבלו את בני העדה הזו למקום ציבורי - האמור להיות שייך לכלל, רק משום חזותם או מוצאם, הרי שזו גזענות. אבל מובן הוא שכאשר נופלים קרבן להפליות קל יותר לטפח רגישות גם כשאין שום אפליה, ואח"כ לקרוא לכך גזענות.
לפני מספר שנים הייתי עד - באופן אישי, לסימפתום הזה. עמדתי בבידוק הביטחוני בכניסה לתחנה המרכזית בי"ם כשלפתע ניגשה אלי בודקת ביטחונית מבנות העדה האתיופית לבדקני. ביקשתיה בנימוס - ותוך רגישות למוצאה ולבעיית התחושה הזו, שכגבר דתי אני אבקש שגבר יבדוק אותי. בדרך כלל אין לי בעיה כשאני מבקש זאת מבודקת - בישראל ובחו"ל, אבל הפעם קמה סערת אימים. לא הבנתי על מה ולמה קמה המהומה הזו - ועוד כאשר ראיתי שעוד מספר עמיתים של הבודקת, מבני עדתה, נאספו כנגדי. לבסוף הגיע האחראי ורק אז הבנתי מה קרה. מסיבות מכוערות של השפלת עבר - שכמובן לא היו תלויות בי הרי שהבודקת חשה כי אני מסרב לבדיקתה רק נשום צבע עורה, וכך גם חשבו חבריה, וכל ניסיונותיי לשכנעם שאינני מתנגד לבודק בן עדתם אם גבר הוא, עלו בתוהו. ואז שלח הממונה הביטחוני צעיר בן העדה האתיופית לבדקני והכל עבר בשלום, כאשר לפתע הופיעו על פניהם חיוכים מזוית אחת לשנייה.
ואסיים בדוגמה אמיתית לגזענות. לפני כשבועיים סורבו שני חיילים וקצין להיכנס לכור הגרעיני בדימונה בעוד ששאר החיילים הורשו. לסירוב הזה אי-אפשר להדביק את הסיבה של "סיווג ביטחוני". בין הנכנסים היו רבים מהם מיוצאי חבר העמים שלהם משפחות לא יהודיות - ואף בעייתיות יותר מכך, בארצות מוצאם. למרות זאת איש לא ערך סיווג ביטחוני משפחתי - כפי שבעבר גם כותב שורות אלה עבר בהיותו חייל משום הולדתו במדינה קומוניסטית דאז, וכולם הורשו להיכנס. סיווג ביטחוני אמיתי היה משאיר בחוץ לא מעט חיילים כאלה בעוד שהדרוזים היו מוצאים את עצמם בפנים. דחייתם של הדרוזים מהכור הגרעיני לא הייתה מ"סיבות ביטחוניות" אלא משום מוצאם העדתי, ולזאת יקרא במקומותינו גזענות.