תושבים מקללים את עובדי חברת החשמל, המטפסים לשמיים קפואים למחצה לתקן חוט חשמל שנקרע מנפילת עץ. כאילו שחברת החשמל אחראית לנזקי עצים הקורסים בעת סערה.
זעקות השבר בעידוד התקשורת: איך לא נערכתם, איפה הייתם, מדוע אין מיליון מפלסות שלג בירושלים?
מדוע? כי לא צריך, אלא פעם במאה.
לו היו היו מזדעקים על בזבוזי עתק, לא כך?
ישראל 2013, ואני מתמלא בושה.
בארה"ב הוריקן אחד הורס 1,000 בתים וגם פי עשרה לעתים. בקליפורניה-דליקות ענק בקיץ, ומטוסי הכיבוי והכבאים חסרי אונים. באירופה חיים ארבעה חודשים בשנה בתנאים חמורים פי כמה.
מישהו שם זועק לשמיים כמו פה, במדינה "האומללה" ביותר בעולם?
מתיחסים לעניין כאל חוסר אונים למול איתני הטבע, אבל לא דורשים את ראשו של הנשיא, או רה"מ ומפגינים שילך הביתה.
ההתנהגות החולנית-פרנואידית הזו מתאימה לאנשים החיים בתוך בועה.
אם שלג שפוקד אותנו פעם במאה שנה גורם לחוסר האונים הזה מה יקרה לנו כשבאמת נקלע לצרה צרורה?