עם יד על הלב צריך להודות כי הריטואל חוזר על עצמו מדי שנה בשנה, אלא שהפעם הוא הגדיל לעשות. מסתבר שגם בחלוף 65 שנים לקיומה - עדיין נעדרת מדינת ישראל תשתיות ראויות, שאמורות למנוע את היווצרותו של מחדל שלושת הימים שפקד אותה, ושרק האל יודע מה עוד נכון לה בעונת הגשמים.
ישראל לא רק שאינה ערוכה לחורף הזה - היא גם לא מנסה להתמודד עם קשייו. סיסמתה היא "אחרי המבול" ו"זה יעבור", אבל המחיר הוא כבד, באשר נזקי המחדל עולים פי כמה וכמה על גשמי הברכה שירדו כביכול.
גשמים של ברכה? הניסיון המר מלמד כי אלה יורדים רק לזמן קצר ביותר ובעוצמה רבה מדי. מלבד שהחקלאות יוצאת ניזוקה - יש גם מחדל-התפלה, אין ניקוז ראוי, אין היערכות בחברת החשמל והחושך רק רב על האור.
אז נכון שישראל המיובשת מקיץ ארוך משוועת למים כאוויר לנשימה, אלא שכמדינה קיצית לכל דבר היא אינה ערוכה לחורף. האמת ניתנת להיאמר שכל אימת שזה ממשמש ובא - נושא, אומנם, היהודי המאמין על דל שפתיו, כמו גם עובד האדמה החילוני, את תפילת "מוריד הגשם" בדחילו ורחימו ובתקווה שאכן בוא יבוא; אלא שכאשר הוא באמת בא, כמו במרוצת הימים האחרונים - נזקו רק עולה על תועלתו. בתים שקועים במים, כבישים מוצפים וחסומים, עצים שנעקרים ממקומם, רמזורים שחדלים לפעול וחשמל מנותק - אלה הן רק אחדות ממכות ישראל בימים טרופים אלה של ראשית החורף.
גשם אינטנסיבי
אני יודע שהדברים האלה מקוממים כל מי שמשלים עם המוסכמות, שלפיהם חורף גשום אינו אלא ברכה. אז נכון שאין להתכחש לעובדה שישראל זקוקה למי-גשמים כדי להציל את אדמתה מחורבן, וגם נכון שמצוקה של מים תפגע, בסופו של דבר, בכולנו. אבל, מה שהמדינה באמת זקוקה לו הוא חורף גשום של ממש, לאורך כל העונה, באורח אינטנסיבי ופרופורציונלי, ולא ימים ספורים של גשם בעוצמה רבה מדי, שיש לה רק אפקט הרסני. שהרי בגשמים מדודים בלבד תוכל האדמה לספוג כראוי את המים הדרושים לה ותאפשר בכך את הבשלת הירקות והפירות הצומחים עליה.
אינני רוצה לפתוח, חלילה, פה לשטן, והלוואי ששנה זו אכן תהיה שנת-גשמים ברוכה. אלא שניסיון העבר, החוזר על עצמו, מלמד שלא כך הם פני הדברים. המציאות העגומה היא שמדינה שלמה מתבוססת במים, עם נזקי חקלאות מעוצמת הברד ונזקים אחרים של ציוד חיוני. ואם לא די בכך, הרי שמדינה שאינה דואגת בזמן לקדם את פני הרעה הצפויה לה מגשמי הזעף - אינה זכאית ליילל גם על בצורת, חלילה, כפי שצפו לה החזאים בתחילת העונה. הרי ניתנה למדינה הזדמנות של פז להקדים רפואה למכה ולאצור, בעיתם, את המים במתקני התפלה.
החורף אומנם עדיין לא תם, והלוואי שהשמיים יפתיעו הפעם לטובה ושמטח הגשמים לא יהיה חד-פעמי. אבל גם אז, במדינה שאין בה ניקוז ראוי של כבישים, שבה כל טיפת גשם קטנה משתקת את הרמזורים, שבה מרתפים מתמלאים במים ומכבי האש נאלצים לפנות בסירות את דייריהם - הנזק רק רב מן התועלת. ההוצאות הכבדות, שאליהן נקלעת המדינה בשל כך, עולות על ההכנסות, ולדאבון הלב, במדינה שכזו הופכים גשמי הברכה לקללה.