כבר שנים ארוכות שולטת ביפו הקולינריה הבולגרית ללא מתחרה בה. כמעט בכל אחד מרחובותיה ניתן להבחין במסעדה המייצגת את מאכליה של העדה הדומיננטית בעיר; אבל כמלכה הבלתי מוכתרת שלה נחשבת בעיני מסעדת "שרה" (רחוב יהודה הימית 2), המככבת בתור שכזו כבר למעלה מארבעה עשורים, ועוד ידה, מסתבר, נטויה.
למען הגילוי הנאות עלי להודות שאף שאינני נמנה עם בני העדה הסימפטית הזו - יוצאת אל "שרה" נפשי בערגה. בעיני זוהי המסעדה הביתית הטובה ביותר בארץ הזאת, וזו, לפיכך, הסיבה הברורה שאני חוזר אליה מפעם לפעם.
כמי שפקד כבר אינספור מסעדות מתוחכמות, אני מנצל כל הזדמנות לאכול דווקא במסעדה הצנועה והקטנה, שמילות-קסם קולינריות מפוצצות אינן מצויות בלקסיקון שלה. על מטבחה של "שרה" מופקדת מבשלת מיתולוגית מהזן הישן, כזה שצריך היום לחפש בנרות. לזכותה של פאני, יוצאת-בולגריה, ייאמר שאין היא מודעת ל"שטיקים" של שפים במסעדות-צמרת. מונחים כמו אוכל מוליקולרי, מטבח של ביסטרו, או פיוז'ן, פשוט אינם מדברים אל ליבה.
תרופה יעילה
היינו בשניים, לעת צהריים, ביום סגרירי, מקפיא-עצמות. לקור, מסתבר, יש תרופה יעילה: מרק מהביל. מצאנו אותו אצל "שרה" כשהוא גדוש אפונים, ריחני וטעים, מחמם חדרי-בטן ולב. אחריו הפקנו הנאה מרובה מן הקבב הביתי, שהוגש בלווית אפונה מעודנת ולוטיניצת הבית - מחית של פלפל, שלא מצאתי כמותה בשום מסעדה אחרת.
קינוח האשורה היה ממש ייחודי. זהו מקפא בולגרי של חיטה, עם פירות יבשים ואגוזים טחונים, שהיה בהחלט מענג ביותר. בצידו הוגשו קפה שחור מהביל וסודה צוננת. החשבון לכל הוויטמינים שצרכנו, בארוחה של שופרא דשופרא, הסתכם ב-180 שקל והוספנו עליו תשר של 15% לשרות מעולה. מובטח של"שרה", המיוחדת כל כך, נשוב במהרה, למען ארוחה מזינה ובריאה.