זה יישמע לכאורה כפרדוקס בלתי הגיוני בעליל - אבל אני נגד דמוקרטיה בתוך המפלגות. עם כל הכבוד לאידאלים של שלטון העם - שלטון היחיד במפלגות הוא לטובת המפלגה, לטובת מערכת הפוליטית שלנו ובסופו של דבר - לטובת אותו העם.
אנחנו אוהבים דמוקרטיה - ונסחבים באהבתנו אליה עד כדי כך שדורשים להשכין אותה במקומות בהם היא לא רק בלתי מועילה - אלא אפילו מזיקה.
כל אחד נהנה מנסיעה במכוניתו המצוידת במתלים בין מערכות שונות - הדבר מעניק לכלי הרכב גמישות, שמאפשרת לו לעובר חלק על מכשולים בכביש, מונע אי-נוחות מנוסעים, לא הורס את "
הונדה" או "חיפושית" או מה שיש לנו. אבל ספק אם היינו מרוצים לו כול חלק באוטו שלנו היה גמיש באותה מידה. יש גמישות בנקודות החיכוך בין קרונות רכבת, יש מתלים בין גלגליה לשלד - אבל מי ידרוש גמישות דומה עבור שלד עצמו, או גלגלים, או עבור פסים? כולם מבינים שזה מתקון בטוח לאסון.
במדינות הכי דמוקרטיות בעולם הדמוקרטיה עוצרת בשערי מפעלים - כי אי-אפשר לנהל עסק בדרך הצבעות כלליות; מפעל בו החלטות יקבלו באופן דמוקרטי מהר מאוד יפשוט רגל; כדי לייצר מכוניות, מחשבים, שוקולד או קוטג' חייבים רודנות, כפיה, שלטון יחיד. וכל עובד שלא מרוצה מהניהול, מהשיטות הטכנולוגיות המקובלות במפעל - חופשי או לעבור למפעל אחר, או להקים מפעל משלו - שיהיה יותר מוצלח מישן. על יעילות הדמוקרטיה בכיתה צבאית שיצאה למבצע, היום לא נדבר מפאת חוסר זמן ומקום.
אותו העיקרון תקף גם לגבי מפלגות שאני רואה בהן מפעלים ליצירת חיים טובים לעם. מנהיג המפלגה שידיו כבולות בדמוקרטיה פנים-מפלגתית לא מסוגל לקדם את תפיסת עולמו בתוך המפלגה ובמקרה ונכנס ל
ממשלה (או נבחר להיות ראש ממשלה) - לא מצליח לקדם את מדיניותו בזירה כלל ארצית - וזה למרות שקיבל מהעם מנדט דווקא על סדר יום שלו.
את עקרונות הדמוקרטיה במדינה, בחיים הפוליטיים מבטיחים ע"י חוקים שדואגים לתחרות אמיתית בין מפלגות ללא אפליה; כמו שהמדינה דואגת לתחרות בין חברות מסחריות (אם היא דואגת, כמובן - אבל זה נושא אחר), היא צריכה להבטיח אפשרות לכול אחד להקים מפלגה, לרשום אותה ללא ביורוקרטיה מיותרת ולצאת למאבק על קולות הבוחרים.
הגרעין הקשה
מפלגה - היא הגרעין הקשה וההכרחי במערכת הפוליטית של מדינה; יעודה של מפלגה - להבטיח תפקוד המדינה - לפי רצונו של העם. העם שהעניק רוב קולות לרעיון זה או אחר מעוניין שבקדנציה הקרובה הנבחר שלו יישם את רעיונות איתם הוא בא לפוליטיקה - וכעבור 4 שנים נראה, האם נמשיך אתו או נעביר שלטון לאיש שמצדד במדיניות אחרת. וויכוחים, דיונים, תחרות בזירה כלל ארצית - זה ציפור הנפש של חברה מתוקנת, זה שיטה בדוקה של ניהול המדינה - אבל דברים אלה בתוך המפלגה הייתי מדמה לחול שהכניסו למכונה בטעות תמימה או בזדון.
אני עוקב אחרי התפתחויות במפלגות שדוגלות בדמוקרטיה הפנימית שלהן ולא מוצא מילה אחרת לתאר את המתרחש בה חוץ מקרקס. אני רואה איך אידאלים נופלים קורבן של יצרים, אינטרסים אישיים צרים, איך גורמים מחוץ למפלגה מצליחים לבחוש בה, לשנות את דרכה או לפרק אותה.
כולנו רואים איך דמוקרטיה פנימית מזיקה לשתי המפלגות המסורתיות - הליכוד והעבודה; העבודה בסופו של דבר ירדה מגדולתה בדיוק בגלל הדמוקרטיה. אנחנו מכנים זה במילים מכובסות "המפלגה שאוכלת את ראשיה". זה לא המפלגה - זה הדמוקרטיה.
דמוקרטיה פנים מפלגתית הורסת מפלגות. לאחרונה היא הרסה את קדימה. מפלגת לפיד-האב התפרקה מאותה הסיבה: היא הייתה דמוקרטית. כי האלקטורט, ציבור הבוחרים שלה לא התאדה, לא נעלם - הוא הפגין את נוכחותו מיד עם הקמת מפלגת לפיד-הבן; האחרון בתבונה רבה תרם אימץ את עקרונות הדמוקרטיה. גורלה של מפלגת לפיד-האב חייב להוות אות הזהרה ללפיד-הבן: אם הוא רוצה של"יש עתיד" בעמת יהיה עתיד - שיישלח לעזאזל את כל מי שידרוש ממנו לערוך פריימריז לפני הבחירות הבאות. כל חכם כזה - שיצא מהמפלגה, יקים מפלגה משלו ויעשה בו מה שבא לו. הבוחר האמין ביאיר לפיד - יאיר ראשי לעשות מה שחושב לנכון - ובסוף או יקטוף פירות הניצחון או ישלם על הכישלון. או צל"ש, או טר"ש.
אני בעד יד ברזל של המנהיג בתוך המפלגה. הוא צריך להוביל את המפלגה בדרך שהוא מאמין בה. ראש המפלגה שלא נדרש להילחם מלחמות פנים מפלגתיות יותר מצליח בזירה כלל ארצית.
כולם מתנפלים על המפלגות שיש בהם שלטון יחיד - אבל חייבים להודות שהן מתפקדות טוב יותר, משיגות את מטרותיהן לעומת מפלגות עם בלגן פנימי הנקרא "דמוקרטיה".
בתור דוגמה טובה לניהול נכון של מפלגה יכול לשמש
אביגדור ליברמן עם "ישראל ביתנו" שלו. יש שם סדר, תמיד מובטחת משמעת קואליציונית באצבעות, כל מי שסרח מיד נזרק מהמפלגה, אין קוראים תיגר על המנהיג, לא מכריחים אותו לסטות מהקו אותו הוא חושב לנכון.
אנחנו לא אוהבים את דעותיו של ליברמן? מצוין - לא מצביעים עבור מפלגתו בבחירות כלליות.
כשהמפלגה בכינוס המרכז שלה מקבלת החלטות שסותרות את עמדתו של היו"ר שלה - זה כבר בפועל מפלגה אחרת - עם אותם הפונקציונרים; זה כמו למלא חבית ישנה ביין חדש - הדבר לא מומלץ כי היין עלול להפוך לחומץ... הייתי מעדיף שאידאולוגיה חדשה תהיה נחלתה של מפלגה חדשה. מפלגה ישנה שהפכה את עורה בין לילה מעוררת אצלי חשד וחשש.
אבל מה באמת מרגיז - כאשר אתה מצביע עבור מפלגה שרשמה אידאלים מסוימים על דגלה לפני הבחירות - ואחרי שבעזרת קולך היא עלתה לשלטון - מתברר שמנהיג המפלגה, עם דעותיו אתה מזדהה - לא יכול לקדם אותן בגלל התנגדות בתוך מפלגתו! זה רמיה לשמה.
לכן שמחתי לקרוא (בלי באמת להאמין שאלה פני הדברים) שבנימין נתניהו מתכוון בזמן הקרוב לרכז בידיו חלק גדול מהסמכויות שכיום שייכות למוסדות מפלגתו. צעד בכיוון הנכון - עבור האינטרסים של הליכוד - אם הוא אכן מתכנן מהלך כזה.
יש להיפרד מהפריימריז במפלגות בלי היסוס ובלי סנטימנטים. עד כה הם הביאו לנו רק פרשיות שחיתות, משפטים מביכים ושערוריות.