לא מזמן קראנו על מגמה של ירידה בהתנדבות לגיוס לשירות קרבי. במקביל התבשרנו על הצעת חוק של ח"כ
יריב לוין, המבקשת לתת העדפה ל"תורמים למדינה" (חיילים משוחררים ואנשי מילואים) בקבלה לעבודה בסקטור הפרטי.
שרת המשפטים,
ציפי לבני, והיועץ המשפטי לממשלה,
יהודה וינשטיין, מתנגדים להצעת חוק זו, בטענה כי היא פוגעת בזכות לשוויון המעוגנת בחוק יסוד:
כבוד האדם וחירותו.
דובר צה"ל, בתגובה לפרסומים על ירידה בהתנדבות לקרבי, מרגיע ואומר, כי אין שינוי במוטיבציה הגבוהה לשירות ביחידות קרביות ונבחרות.
המוטיבציה הזו של הצעירים נובעת מהערכים והחינוך שאנו מנחילים לילדינו וצה"ל מתרגם אותה לפעילויות משמעותיות של חיילים וחיילות ביחידות שונות. בהמשך השירות, צעירים וצעירות משובצים בתפקידים רבים, שם הם מוכשרים תוך כדי פעולה או בעזרת קורסים ממוקדים, ורוכשים כישורים מיוחדים ויוצאי דופן שכמעט אף מערכת אחרת לא תדע להכשיר ברמה ובאיכות הזו.
צעירים רבים נשארים במערכת הצבאית אף לאחר שירות החובה, בין אם כקצינים ובין אם כאנשי קבע בתפקידים שונים, והמסיימים את המסלול במערכת זו הם צעירים בעלי מוטיבציה ואיכות.
צה"ל הוא ארגון מרשים במיוחד ביכולות ההכשרה שלו, אך גם צבאות אחרים, כמו הצבא הבריטי והאמריקני, טובים בהכשרה ויצירת כוח עבודה מצוין. עם זאת, הכישורים של האנשים המסיימים במערכת הצבאית נדמים לעיתים לאנשים באזרחות כפחות רלוונטיים לארגונים. חיילים בריטים לשעבר טוענים, שלעיתים השירות הצבאי יכול להוות מכשול, כאשר באזרחות, הרקע שלהם יותר מרתיע את המנהל מאשר מרשים אותו.
באינטרנט יש לא מעט הדרכה למשתחררים משירות צבאי אמריקני או בריטי כיצד ל"אזרח" את קורות החיים שלהם. כיצד לתרגם כישורים שרכשו במהלך השירות לשפה שהעולם הארגוני מבין ומעריך, כמו גם המלצה להימנע מראשי תיבות או מקיצורים שאינם מרשימים אנשים באזרחות וכדומה.
סיר רוב פרי, שסיים שירות כסגן אלוף בצבא הבריטי ועובד כמנכ"ל חברה בריטית גדולה בסקטור הפרטי, מציין כי ישנן דרכים בהן הצבא פועל שארגונים היו יכולים ללמוד מהן ומשתחררים מהצבא יכולים להביא אל הארגון כדי לחזקו ולשדרגו.
סגן אלוף פרי מציין
חמש אבני דרך המשמשים את הצבא ויכולים לשדרג פעילות בארגון:
- תרגום אסטרטגיית-על של בכירים לפעולה של כפיפים בשטח;
- תרגול חי אמיתי לפני יציאה לפעולה משמעותית;
- התמודדות עם בעלי ברית בעייתיים;
- ניהול משברים והכנה למשברים;
- פיתוח וצמיחה של קבוצות מתחילות.
גנרל בצבא ארה"ב ציין 10 יתרונות וכישורים עיקריים לצעירים בעלי עבר צבאי, היכולים לשמש ארגונים:
- מנהיגות: יכולות הנהגה בקרב צעירים, כישורים באחריות לאנשים, תקציבים וציוד;
- התמודדות עם גיוון חברתי: צבא הוא המקום להעריך וללמוד לעבוד עם כל סוגי האוכלוסייה;
- עבודת צוות משובחת: כישור שהוא אבן הבסיס של המערכת הצבאית;
- כישורים טכניים ברמה הכי עדכנית: בכל תחום טכני, לצבא יתרון לגודל בנושא הכשרה טכנית;
- עקומת למידה מהירה: גמישות ומעבר מהיר ויעיל בין תפקידים הם חובה בצבא, ויכולים להיות מתורגמים לכוח עבודה גמיש ופרודוקטיבי;
- כושר גופני: כוח עבודה צעיר ובריא עם מעט היעדרויות ושימוש נמוך באלכוהול וסמים;
- סיווג ביטחוני: יתרון בתפקידים ובארגונים רבים;
- ביצוע תחת לחץ: עובדים מכווני מטרה, מסורים ובעלי יכולת התמודדות עם לחצים;
- משמעת: עובדים הבאים לעבודה בזמן ועובדים כאשר הם נמצאים במקום העבודה;
- גישה בינלאומית: רוב האזרחים בארה"ב מעולם לא עזבו את המדינה בעוד לבעלי רקע צבאי רבים ידע והיכרות עם ארצות אחרות והתנהלותן.
לסיכום, אומר הגנרל, הכישורים שהצבא מקנה לכוח העבודה הצעיר הזה, יכולים לשמש כל ארגון, לשפר ולשדרג כל כוח עבודה ולהוות יתרון כלכלי משמעותי למעסיק.
בכיר אחר בצבא הבריטי מסכם בנוגע למעורבות בעלי רקע צבאי בארגונים: "הכישור המשמעותי ביותר שהצבא מקנה לך הוא היכולת להבין בעיות, לפתח פתרונות פרקטיים, ואז לתכנן ולהוציא לפועל פתרונות אלו".
אך לשילוב אנשי צבא באזרחות ישנם עוד צדדים. לא רק צעירים משתחררים מחפשים עבודה באזרחות. בישראל נוהל נפוץ הוא ל"הצניח" אנשי צבא בכירים הפורשים מקבע לתפקידים בכירים בפוליטיקה, ניהול וחינוך.
במאמרה משנת 2006 בוחנת ד"ר Henrriette Dahan Kalev את המשמעות של שילוב קצינים בכירים במערכת החינוך בישראל. החוקרת מציינת, כי צעירים רבים חושבים על העתיד שלהם דרך ההכשרה שירכשו בצבא ומכוונים את לימודיהם בתיכון בהתאם ליחידה שאליה הם מקווים להיות משובצים. החיבור בין הצעירים בזמן התיכון לקצינים-לשעבר המשתלבים במערכת החינוך, הוא טבעי ומשמש גם להקניית ערכים והכוונת הדרך של הצעירים.
על-אף היתרונות שיש הרואים בשילוב זה, טוענת החוקרת כי "הצנחה" של אנשי צבא לתפקידים בכירים בלי היכרות והכשרה מתאימה לתחום איננה נכונה. יתרה מזו, ד"ר קלב מסיקה במחקרה, כי קצינים לשעבר אף כי הם עשויים להחזיק בכישורים מתאימים לשמש כמורים ומחנכים, הינם כיסוי לכשלים של מערכת החינוך בישראל ואינם הפתרון לשיפור והבראת המערכת.
ד"ר קלב תוהה האם דרך החינוך של הנוער בישראל צריכה להיות הדרך הצבאית, והאם אין בהעסקת אנשי צבא כמנהלי בתי-ספר ומחנכים, דרך של המדינה להתעלם מהבעיות של מערכת החינוך במקום להבריאה.
אסכם בעניין הצעירים המשתחררים שאינם "מוצנחים". בישראל מעסיקים לא מעטים בוחרים אנשים לתפקידים מסוימים בעיקר לפי היחידה שבה שירת המועמד. לא בטוח שצריך חוק כדי לגרום למעסיקים בישראל להבין כמה משמעותיים הכישורים שצעירנו רוכשים במהלך שירותם הצבאי. צריך בעיקר שיווק טוב.